סוגי ארגונים במגזר השלישי בישראל

עמותה – המילה מציינת התקבצות עמיתים – חברים והיא משקפת את הרעיון העומד בבסיסה – פעילות לתועלת הציבור מתוך רעות, שיתוף פעולה, אחווה וידידות.

עמותה היא דרך ההתאגדות הנפוצה ביותר ופועלת תחת חוק העמותות משנת 1980 (עד 1980 היו נרשמים איגודים אלו תחת החוק העותומני העוסק באגודות). כיום, עמותה היא הדרך המקובלת ביותר בישראל להתארגנות במסגרות ללא כוונות רווח. נכון לשנת 2008 יש כ-27,000 עמותות רשומות בישראל – לא כולן פעילות (כמו למשל העמותה להחזרת גלעד שליט – למעשה כבר סגורה). יש הבדל בין עמותה פעילה לרשומה. רשומה זה רק באופן פורמלי והרבה עמותות למעשה כבר לא פעילות כלל אך עדיין רשומות.

החוק מתנה רישום עמותה בקיומם של 2 בני אדם לפחות. החוק אוסר על חלוקת רווחים בין חברי העמותה – העמותה אינה מנועה מהפקת רווחים אלא רק מחלוקתם בין חברים. עמותה, כמו פירמה היא גוף משפטי נפרד מחבריה. על כל עמותה לצרף לשמה את הסימות עמותה או עמותה רשומה (ע"ר). הרישום והפיקוח נעשה על ידי רשם העמותות. בעמותה ישנם מספר גופים בעלי סמכות:

  • אסיפה כללית – יש לה הסמכות למנות את הוועד המנהל וכן לשנות את תקנון העמותה, את שמה ומטרותיה.
  • הוועד המנהל – דירקטוריון העמותה והוא למעשה מוסמך לנהל את ענייני העמותה.
  • ועדת הביקורת – תפקידה לבדוק את ענייניה הכספיים של העמותה ולהביא את המלצותיה לפני האסיפה הכללית.

חברה לתועלת הציבור (חל"צ) – נרשמת על פי חוק החברות (1999) וכפופה אליו. במידה והיא עונה על הגדרות מלכ"ר לפי חוקי המס היא זכאית לפטור ממס. המספר המינימלי של מתאגדים לרישום חל"צ הוא 7 (בניגוד לחברה פרטית שם המינימום הוא 2). הפיקוח והרישום נעשים על ידי רשם החברות. כדי שחברה שנרשמה תוכל לקבל מעמד של חל"צ היא חייבת לעמוד באחד מתנאי הקדם:

  • קבלת פטור מתשלום מיסים
  • קבלת הצהרה מבית משפט שהיא חל"צ מאחר שנועדה להגשים מטרה ציבורית

חברה שהוקמה ומעוניינת להיחשב ל'מוסד ציבורי' (ארגון מגזר שלישי) ולקבל פטור ממיסים תצטרך לבצע בתקנונה ארבעה שינויים משמעותיים:

  1. להתאים מטרותיה למטרות 'מוסד ציבורי'.
  2. לאסור על חלוקת דיבידנדים.
  3. להנפיק מניות חסרות ערך כלכלי, שלא ניתן למוכרן או להעבירן אפילו לאחר פירוק החברה (הנפקת מניות היא הכרחית על פי חוק החברות)
  4. המניות יעניקו זכויות הצבעה שוות ובכך יובטח שבגוף המפקח יהיו אנשים שווי זכויות.

הקדש – סוג של נאמנות המבוססת על קרן נכסית, שבעליה הקדיש אותה לטובת מטרה מסוימת. בעליו של הנכס ממנה נאמן, המורשה לפעול בנכס לטובת זכאים מוגדריםף שהם הנהנים. ההבדל בין נאמנות רגילה לבין הקדש הוא באופן הגדרת המטרות ובזהות הנמאנים (פרטית – ירושה מאב לצאצאים). ישנים שני סוגי הקדשים:

  1. ציבוריים – מיועד לקידומו של כל עניין ציבורי (קרן מלגות)
  2. דתיים – מיועד לקידומו של עניין דתי בלבד (למשל תרומת נכסים להקמת בית כנסת).

יצירתו של הקדש ציבורי מוסדרת תחת חוק הנאמנות (1979) והיא כרוכה בשלושה שלבים:

  1. יצירת ההקדש: הקדשת נכסים טעונה כתב הקדש, שבו מביע המקדיש את כוונתו ליצור הקדש וקובע את מטרותיו, את נכסיו ואת תנאיו. כתב ההקדש יכול להיות צוואה או מסמך כתוב אחר.
  2. מינוי נאמן: מועד תחילתו של הקדש הוא עם העברת השליטה בנכסי ההקדש לידי הנאמן. הנאמן מתמנה מכוח כתב ההקדש או לפיו.
  3. רישום ההקדש: בעלות הנאמן על נכסי ההקדש מוגבלת ויישומה אינה כשל בעלות רגילה. הנאמן אינו יכולה לנהוג בנכסי הנאמנות מנהג בעלים ולייחס לעצמו את פירות הנכס או להורישו.

הההקדש הדתי של היהודים מוקם בידי בתי הדין הרבניים וניהולו הפנימי של הקדש זה נמסר לסמכות הרבנים. הקדש דת נוצרי או מוסלמי מנוהל על פי הדין הדתי של כל עדה. הפיקוח והירשום נעשה על ידי רשם ההקדשות הציבוריים (עבור הקדש הציבורי) ובתי הדין הדתיים (עבור הקדש הדתי).

סיכום השיעור:

מאפייני ארגונים (מבוססי ערכים, מגוון מקורות מימון, מגוון בעלי עניין, מבנה ארגוני מעורב, מבנה תעסוקה מעורב).

פרוייקט הופקינס – הגדרה אופרציונאלית למגזר השלישי:*ארגונים רשמיים – רשומים כחוק. *ארגונים פרטיים – אינם חלק מהמערכת הציבורית *ארגונים שאינם מחלקים רווחים *ארגונים עצמאיים – בעלי מכניזם של ניהול עצמי *ארגוני מתנדבים – הצטרפות וולנטרית, אלמנט מינימאלי של התנדבות/תרומה.

פונקציות של ארגוני מגזר שלישי – הספקת שירותים, סינגור ומימון.

עוד כתבות מעניינות: