החברה הישראלית – ביקורת על הניתוח ההיסטורי-סוציולוגי המקובל

.2 פיריודיזציה:

ברוב ספרי ההיסטוריה, מחלקים את העולים לפי עליות. אך מניין מגיעה החלוקה הזו? היא לא מבוססת על ממצאים היסטוריים אלא על פרי התודעה של האנשים שחיו בתקופה הזו ורצו ליצור תודעה של קבוצות שונות. אם מסתכלים היום בפרספקטיבה היסטורית, רואים שאין הבדלים גדולים בין העליות. רוב החוקרים מדברים על העליות בתקופה העותמנית 1) ו,(2 עד עלייה חמישית ואח״כ עליות המוניות. כלומר, צריך

לשאול את עצמך מי מרוויח מהפיריודיזציה.

.3 הדרה – יהודי המזרח: יש האדרה של החלוצים ושל הפועלים, ומצד שני הדרה של הרוויזיוניסטים ותרומתם. יש

הדרה של הקבוצות הלא-אשכנזיות והתרומה שלהם למפעל הציוני. הציונות הייתה תנועה אשכנזית – אז מה מקום המזרחים? יצחק בצלאל פרסם ספר שבו הוא טוען שבניגוד לטיעון הנפוץ של התנועה הציונית כתנועה אשכנזית, עד 1917 אי אפשר

להתעלם מהתפקיד המשמעותי שמילאו הספרדים ביישוב הישן סביב עניין הציונות. עד

1917 היהודים הספרדים היו אלה שקנו קרקעות.

.2 המשכיות בחברה הישראלית: מהמנדט למדינת ישראל

מדינת ישראל ירשה מספר מורשות מהחברה המנדטורית ומהחברה היישובית:

א.  מורשת מנדטורית:

·   החוקים שהיו בישראל בתקופת המנדט – חלקם מהבריטים וחלקם עות'מנים –

ימשיכו להתקיים במדינת ישראל.

·   המערכת המשפטית – אימצו את שיטת המשפט כדי ליצור יציבות והמשכיות. זה

קרה כי אי אפשר ביום אחד לחוקק את כל חוקי המדינה, וגם כי רצו שמערכת

המשפט תהיה מקצועית ולא פוליטית. עצמאות בית המשפט נובעת מהחלטה זו.

ב. מורשת החברה היישובית: רוב המוסדות שאנו מכירים היום הם מהחברה היישובית:

הביורוקרטיה היא על בסיס המוסדות הלאומיים, הצבא על בסיס ההגנה, המערכת

הפוליטית על בסיס המערכת היישובית, שיטת הבחירות היחסית וכו.'

.3 שינוי בחברה הישראלית: מהמנדט למדינת ישראל

א. התגבשות המדינה כשחקן המרכזי: המרחב הציבורי הוא הזירות בהן יש מאבק קולקטיבי על משאבים כמו עוצמה והשפעה בין קבוצות שונות, ובתוכו יש שתי זירות: המדינה והחברה האזרחית. יש מחלוקות לגבי

מערכת היחסים בין המדינה לבין החברה האזרחית.

ב. בעיות מעבר מהתקופה הטרום-מדינתית )יישוב( למדינה:

·   הרחבת סמכויות המדינה כלפי קבוצות שונות:

o   אוכלוסייה לא יהודית: בעקבות המלחמה חלו שינויים גדולים בהרכב

האוכלוסייה, כך שבשטח המדינה היהודית חיה אוכלוסייה שנתפשה כאויב. המדינה מחליטה שכל מי שיושב בקטגוריה מסוימת יהפוך להיות אזרח המדינה, וגם מטילה על אותם אנשים משטר צבאי עד שנות ה60- כי הם

נתפשים כאויב שיש לנהל. o יהודים – חרדים ומחתרות: החרדים היו כמה עשרות אלפי אנשים שחלקם הגדול מהיישוב הישן וחלק קהילות חרדיות שנוצרו אחרי השואה. בן-גוריון

הגיע עמם להסכם הסטטוס קוו תמורת ההסכמה שלהם לתמוך בהסכם

החלוקה. הסטטוס קוו אומר שהפרהסיה תהיה מרחב שבו ישמרו שבת, והמצב יישאר כפי שהוא. עם הקמת המדינה, החרדים קיבלו דה-פקטו את

קיומה – אך עדיין היו קבוצות קטנות ושוליות שלא הכירו במדינה. המחתרות יצרו בעיה מכיוון שמדינה מתאפיינת במונופול על האלימותהמאורגנת. הם הגיעו לפשרות טרם הקמת המדינה: הלח״י הסכים להתפרק מנשקו ולהתגייס לצבא שיקום כיחידים והלח״י יהפוך למפלגה פוליטית; האצ״ל הסכימו להתפרק מנשקם ולהתגייס לצה״ל במסגרת גדודית. בפרשת אלטלנה הייתה מחלוקת אבל בסופו של דבר נמנעה

מלחמת אזרחים ומרגע זה אין יותר ארגוני מחתרת בישראל.