פילוסופים, מצורעים ואוכלי אדם: אלכסנדר הגדול ותחילתה של התקופה ההלניסטית

המצרים והחוק התלמי:

ההתייחסות ליהודים וליהדות בכתבים שנכתבו במצרים, בתקופה המאה השלישי לפני הספירה.

חייבים להתייחס לספרות שנכתבה במצרים לאו דווקא בקשר ליהודים.

תלמי: הצאצאים של תלמי המפקד בן לוגוס.

אלכסנדר כבש את מצרים בלי מלחמה בגלל שנאת המצרים את הפרסים. הוא התקבל כמשחרר וכמושיע של מצרים. אבל ברגע שהשלטון שלו הפך להיות שלטון קבוע (אחריו היה תלמי ואז שושלת

תלמי,) המצרים הרגישו שהם תחת שלטון זר. אז התמודדו בצורות שונות עם העובדה שמצרים

  בעצם הפסיקה להיות מעצמה עצמאית כמו שהייתה בזמן הפרעונים. הזרות הייתה מיידית בעיקר בגלל השפה היוונית ששלטה בחיי היומיום. לא הייתה התנגדות של ממש כלפי השלטון התלמי כי הכוהנים המצריים, שהיו האליטה של מצרים, פיתחו יחסים עם השליטים ובתמורה להצהרת נאמנות קיבלו הכרה בזכויות של המקדשים, מה שלא קיבלו בתקופה הפרסית. יש לנו כמה טקסטים בהם הכוהנים מזמינים את האוכ' לא להתנגד לתלמיים, לכבד את החלטות המלך ולא להביע התנגדות להחלטות אלו. בכל אופן, אם ניקח את הספרות המצרים שנכתבה בתקופה זו, מאה שלישית לפנה"ס, מוצאים סוג מסוים של התנגדות. ההתנגדות לא הייתה רק לכובשים היווניים אלא להלניזם

שהם הביאו יחד איתם.

ההתנגדות לשלטון התלמי התקבל בצורות שונות:

..   נוצר מיתוס שהדת והתרבות המצרית הם בעצם במעמד עליון כלפי הדת והתרבות היוונית.

.9  נוצרו אגדות שהבליטו את ההישגים של הפרעונים העתיקים.

.3  התפתחו נבואות בעלי אופי משיחי שדיברו על הגירוש של השלטון היווני ע"י מלך מצרי.

.0  ההתנגדות קיבלה גם צורה של מרידות אבל בתקופה יותר מאוחרת.

המצרים דחו  את  הרעיון  של  העליונות  היוונית.  מבחינה  תרבותית-  התרבות  היוונית  הייתה

התרבות המובילה במאה החמישית בעולם המערבי עם פילוסופים כמו אריסטו אפלטון…

הספרות של הטרגיקנים, קומדיות. כנגד הרעיון של העליונות היוונית , המצרים הדגישו את העליונות של עצמם בתחומים כמו חוק, אומנות שהייתה בדרגה גבוהה מאוד. הם גם ציינו את המקוריות של דתם לעומת דתם של היוונים. הם טענו שאליהם קדמו לאלים היווניים ובעצם הם הציעו דמיון רב בין         אלים מצריים לבין אלים יוונים. כדי להכחיש  את הרעיון שהיה כיבוש, הם פיתחו גם תאוריות    מעניינות. ע"פ התיאוריה, אלכסנדר הוא בנו של האל עמון. זוהי הייתה דרך חכמה להתמודד עם  הרעיון שמצרים נתונה בידי שלטון זר. הרעיון שמאחורי זה הוא שאלכנסדר הוא הממשיך של המסורת המצרית השורשית, ומכאן הזרות לא קיימת. ע"פ הגרסה היוונית, כשאלכסנדר נכנס למקדש  של האל  עמון, הוא נבחר ע"י הכוהנים המקומיים בגלל ההישגים שלו ואילו המצרים פיתחו גירסה  אחרת לחלוטין. הגירסה המצרית (דמיונית) גורסת שהאל עמון הפך לנחש. נחש נכנס למיטה של אולימפיה, אמו של אלכסנדר, ומיחסים אלו נולד אלכסנדר. ההגיון נבע מזה שאמו של אלכנסנדר אכן אהבה נחשים. המצרים הכירו את המציאות הזאת וניצלו את הפרט הזה כדי לבנות עלייה גרסה

שהתאימה לאינטרסים שלהם.

לפי הגירסה המצרית, אלכסנדר הוא ממש חלק משושלת האלים. דרך זו דמיונית מאוד, המצרים החליטו להתמודד עם הרעיון שמי שעומד היום על כיסא של פרעה, הוא בעצם מדבר יוונית ע"י

פיקציה שבאה לשרת היבטים שונית.

הספרות הזאת לא לגמרי שלילית לגבי השלטון הזר אלא מנסה להתמודד ולהתאים את השושלת בשלטון למערכת המצרית המסורתית. החוקרים מדברים על חיפוש אחר Vivendi" "modus (דרך

להתמודד עם המציאות שהייתה) כדי להתמודד עם בעיית הכיבוש המקדוני.

הספרות המצרית בתקופה ההליניסטית משקפת בצורות שונות את העוינות של הילידים לשליטים החדשים. כאשר המטרה של הספרות הזאת היא להדגיש את ההישרדות הלאומית ואת ההמשכיות הלאומית. לויד שכתב מאמר אמר שהספרות הזאת היא תעמולה ספרותית ולא פוליטית. הוא טוען שהתעמולה הזאת מהווה ניסיון מודע של קבוצה חברתית מסוימת לעודד גישה מסוימת כאשר הסיבה הבסיסית היא הצורך לחזק את תחושת הבטחון החלשה. הדרך שבה הכותבים של הסיפרות

הציגו אויב משותף שהוא מחוץ לקבוצה (השלטון

שהם

חיזקו את תחושת הבטחון היא

המצרית

היווני) ובצורה כזאת כל תחושת תוקפנות הופנתה מחוץ לקבוצה של המצרים וזה יצר תחושת שיתוף

בקבוצה המצרית.   חלק  ממטרת  התעמולה  הייתה  לחזק  את  תחושת  הזהות  של  קב'  מסויימת

ולהדגיש את העקרונות עליהם הקבוצה הייתה מבוססת.

מצרים ניסתה להציג את האויב היווני כחלש בשני דרכים: או להראות את החולשות או להביע בוז כלפי תכונותיו. בצורה זו תחושת הבטחון של המצרים התחזקה לעומת הכובש שמוצג ככובש חלש

לעומת התרבות השלטת שהיא התרבות המצרית.

מאפיין נוסף של הספרות הזאת, הרעיון המשיחי שיבוא מלך מצרי ויגרש את הזרים ותקום מדינה        לאומית מצרית חזקה כמו פעם. הכותבים של הספרות הזאת היא כנראה קבוצה של האליטה החברתית- הכוהנים המצריים. הם גם היו בין המעטים שידעו לקרוא ולכתוב. הם כנראה כתבו את העבודה הספרותית בשפה מצרית ודמותית (שפה שהתפתחה במצרים והיא צורה פשוטה יותר של שפת הכוהנים העתיקה.) משום מה, עבודות אלה זכו להצלחה גם אצל היוונים (אולי בגלל האלמנטים הפולקלוריסטיים) ותירגמו את העבודות האלה לשפה היוונית. כך שחלק מהעבודות שרדו בשפה

המצרים וחלק גדול שרד ביוונית. רומן אחד נקרא "חיי אלכסנדר:"  העבודה  הזאת  היא בפרוזה וגם בשירה. היא משלבת אלמנטים היסטוריים וגם דמיוניים אגדתיים. גם בעבודה זו אלכסנדר לא כבנו של האל עמון אלא כבנו של פרעה האחרון העצמאי- נקטנבוס. הוא שלט בתק' של לפני פרס. סגנון העבודה רגשי מאוד

עוד כתבות מעניינות:

שואה, רקע היסטורי ודיון היסטורי

יש לפגוע ביהודים בכמה דרכים: כלכלית הפגיעה הכלכלית ביהודים לא ממש מתרחשת מה שכן, היהודים גם עדיין חשובים לכלכלה היהודית. ע"פ שאחט, שהוא שר האוצר

שאלת המזרח

אביו של מאיר בוזגלו, רבי דוד בוזגלו. היה פייטן מבית שאן, מהפריפריה מהדור הראשון. הדור הראשון מהפריפריה פחות התמודד עם קיפוח ולכן היה יכול להצליח.

שאלת המזרח

אוריינטליזם כנושא, לא עומד בפני עצמו, הוא תמיד קשור לנושאים אחרים. כשהאוריינטליזם עומד בפני עצמו הוא נשאר ברובד של מוצא וצבע עור. כשהוא נכנס להיבטים