ריבוד בחברה הישראלית – השסע האתני מזרחים-אשכנזים

תעסוקה ומשלחי יד: אם מסתכלים על סוגים של עבודות, ניתן לדבר על חלוקה

עדתית בשוק העבודה. לפני כן, חשוב לראות שמה שקרה לאורך זמן – הריכוז הגדול של מזרחים בתעסוקות כמו חקלאות, בנייה, תעשייה בעבודות לא מקצועיות – הלך והצטמצם. יש פחות ופחות מזרחים בענפים האלה, וזה קשור לשינויים בשוק העבודה. זה קשור בתחלופה דורית, בכניסה של פלסטינים אזרחי ישראל וכניסה של פלסטינים אחרי 67 לשוק העבודה למקצועות האלה ויציאה של מזרחים ובשנים

האחרונות כניסה של מהגרי עבודה. זה הביא לנדידה של מזרחים מהתעסוקות של

צווארון כחול ותעסוקות אחרות. עיקר הפערים בין מזרחים לאשכנזים הם במקצועות צווארון לבן. לפי נתונים של מפקד ,1995 רואים חלוקה עדתית דיי ברורה בשוק העבודה. אפשר לראות שמזרחים דור שני – 54% בצווארון כחול לעומת 28% בקרב האשכנזים. בצווארון לבן גבוה – 18% מזרחים לעומת 48%

אשכנזים. זה מלמד על כך שהפערים בין דור ראשון לדור שני לא רק שלא הצטמצמו

אלא אף החריפו.

·   הבדלים כלכליים: התרחבות פערים כלכליים

o   הכנסה: קיימים פערים בין מזרחים ואשכנזים בהכנסה. זה נובע מרמת

השכלה, אבל יש עוד גורמים שקשורים בשוק העבודה ופועלים לטובת

האשכנזים. למשל, הסכמי שכר והיכולת של קבוצות חברתיות )רופאים, מהנדסים( להשיג במו״מ ריכוזי הישגים היא הרבה יותר גבוהה מאנשים שלא מאורגנים במקומות עבודה. מי שעובד במקום מאורגן עם וועד עובדים זה פועל לטובת הקבוצות החזקות המאורגנות, האשכנזים שעוסקים

במקצועות עתירי השכלה. הפערים בהשכלה הם חשובים, אבל צריך להסתכל גם על מה שקורה בשוק העבודה. גם למדיניות החברתית יש משמעות – אם ממשלת ישראל משנות ה2000- פעלה להוריד את המסים לעשירונים העליונים. המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית תורמת גם היא

לפערים האלה כי בעשירונים העליונים מרוכזים יותר אשכנזים ממזרחים. קבוצות חברתיות מסוימות נהנות מהמדיניות הזו יותר מקבוצות חברתיות

אחרות.

o   רמת חיים: הפערים הגדולים שהיו בשנות ה50-60- הלכו והצטמצמו, אך

עדיין יש פערים ברמת החיים בסוגים שונים של צריכה – האם מעסיקים

עוזרת בית, כמה מכוניות יש, כמה מחשבים. o   דיור: פערים גדולים שהיו בשנות ה50-60- הלכו והצטמצמו, אבל דיור הוא

נקודה מאוד קריטית בחברה בישראל היום ואין ספק שאחד הגורמים

החשובים ביצירת הפערים בין מזרחים ואשכנזים קשור לדיור ובעיקר ביכולת

של הורים לסייע לילדיהם ברכישת דירה. בישראל קשה מאוד לרכוש דירה ללא סיוע מההורים, והסיכוי של הורים שגרים בדירות ציבוריות בפריפריה )כלומר, הערך של הבתים שלהם נמוך יחסית( לסייע לילדיהם הוא קטן. שוק הדיור הוא אחד השווקים שמשמר את הפערים העדתיים. צריך לזכור גםאת ההשפעות של השילומים – שיצרו פער ברכישה של דירות ובסיכוי של ההורים לסייע לילדים שלהם. כדי לרכוש בית בישראל יש צורך ב145-

חודשים של עבודה, כשמשפחות ממוצא מזרחי צריכות 10 חודשים יותר. o   כמות והצבר ההון: יש הבדל בין אשכנזים למזרחים בעושר. מקור הפער

קשור לשווי הדירות. אבל הפערים הם לא רק בהצבר ההון אלא גם בחוב –

כשמדברים על חוב יש חובות פיננסיים )כמה אתה חייב לבנק( וחובות על משכנתאות לרכישת דיור. הממצאים האלה מראים שלמזרחים יש הרבה יותר חובות פיננסיים והרבה יותר חובות והלוואות למשכנתא. שוב, נקודת

המוצא של אנשים ממוצא מזרחי היא יותר נמוכה.

·   השכלה–תעסוקה–הכנסה ומוביליות: יש קשר הדוק בין הממדים האלה, וגם קשר

הדוק למוביליות בין אנשים לעצמם וגם בין-דורית.

o  דרך המלך למוביליות – השכלה: ככל שעולה ההשכלה, כך עולה רמת

החיים. צריך לזכור שרוב האנשים הם שכירים, ובארגונים להשכלה יש חשיבות מאוד גדולה גם בכניסה לארגון ובקבלת התפקיד וגם בתוכו מבחינת המוביליות. מכיוון שעדיין קיימים פערים בהשכלה האקדמית בין מזרחים לאשכנזים, הסיכויים למוביליות אצל אשכנזים הם יותר טובים מאשר

לאנשים ממוצא מזרחי. במובנים מסוימים, דרך המלך חסומה יותר למזרחים מאשר לאשכנזים. עם זאת, צריך לקחת בחשבון את המכללות שיצרו יותר אפשרויות – אבל עדיין בוגרי אוניברסיטאות מרוויחים הרבהיותר מבוגרי מכללות. כלומר, יש דיפרנציאציה בשוק ומעסיקים מעדיפים בוגרי אוניברסיטאות על בוגרי מכללות. אנחנו נראה הרבה יותר אשכנזים

באוניברסיטאות מאשר מזרחים, ודרך המלך פתוחה יותר לאשכנזים.

o   מסלולים עוקפי השכלה: הם בדר״כ יותר מצומצמים ופחות מפותחים.

לדוגמה, זמרים או שחקני כדורגל. יש תחומים בהם לא חייבים השכלה – כדי להיות שרברב לא זקוקים להשכלה. אלו מסלולים עוקפים והם יותר פתוחים מאשר מסלולים השכלתיים. המסלולים האלה הם הרבה יותר

מצומצמים מבחינת כמה אנשים עוברים בהם. עם זאת, גם במסלולים האלה

אנחנו רואים יותר דרישות להשכלה.

לסיכום, דיי ברור שעד אמצע שנות ה80- נוצר בישראל מבנה ריבודי שהייתה בו חפיפה ניכרת בין עדה למעמד – מזרחים בחלק הנמוך ואשכנזים בחלק הגבוה. משנות ה,80- החלה כניסה ניכרת של

מזרחים למעמד הביניים, חלק דרך השכלה אקדמית וחלק דרך מסלולים עוקפים וצבירת כסף. אפשר להגיד שהפערים הלכו והצטמצמו, אבל עדיין קיימים פערים בעיקר בהשכלה אקדמית. קשה

מאוד או בלתי אפשרי מבחינה ריבודית לדבר על המזרחים כקבוצה אחת, כי הם הלכו והתפרקו –

חלק מהם הפך למעמד ביניים. בתחום הריבוד, קשה לדבר על אותה חפיפה שהייתה עד שנות ה-

.80