החברה הישראלית – השסע הלאומי

. תעסוקה – פרוליטריזציה: לאורך השנים חלו שינויים דיי משמעותיים בנושא התעסוקה – המשמעותי ביותר הוא פרולטריזציה. אם בשנות ה60- מחצית מהפלסטינית עבדו בחקלאות

– רובם עברו לעבוד בתעשייה כעובדים מקצועיים ולא מקצועיים. מה הגורמים שהביאו לפרולטריזציה? גורם ראשון שהביא לעזיבה מחקלאות לתעשייה – קשור למדיניות של הפקעת הקרקעות, שהביאה לכך שסך השטח המעובד שהיה בידי האוכלוסייה הזו הלך והצטמצם. היבט נוסף קשור למודרניזציה בחקלאות – אין צורך לחרוש בסוס וחמור, יש

טרקטורים ושיטות השקיה חדשות וצריך פחות כוח אדם. גורם שלישי – עבודה חקלאית זו במהותה עבודה עונתית, זמנית. לעומת זאת עבודה בתעשייה ובבנייה זו עבודה שיש בה יציבות מבחינה כלכלית, ולכן הדרישה לכוח אדם בשוק העבודה היהודי הביאה לכך

שהעובדים העדיפו לעבוד בעבודות בהן מקבלים שכר לאורך כל השנה. הביקוש צמצם את מספר העובדים בחקלאות. גורם נוסף הוא עלייה בהשכלה – יש להם שאיפות יותר גדולות מלהיות חקלאים. התוצאה הכללית היא מעבר של עובדים מעבודה בחקלאות לתעשייה

ובנייה ברמות שונות. לגבי שוק העבודה בישראל, אפשר לומר שהוא הפך לשוק עבודה דואלי – שוק עבודה

מפוצל, מחולק על בסיס אתני. פא״י מועסקים בעיקר בתעשיות של צווארון כחול )בנייה,

תעשייה, חקלאות( והם מרוכזים בעיקר בתעשיות נסוגות כמו טקסטיל, מזון, מתכת; וכתוצאה מכך נמצא הרבה יותר מובטלים, שיעור נמוך של נשים מועסקות 35%) מול 75%

אצל נשים יהודיות כולל החרדיות ו84%- בלי.( התוצאה הכללית – שוק עבודה מפוצל על

בסיס אתני, על בסיס לאומי. לתוצאות אלה יש גם ביטויים ריבודיים – עוני. הפרולטריזציה, מעבר ליצירת העוני, יש לה עוד כמה תוצאות בחברה הפלסטינית. אחת מהן היא שינויים במבנה המשפחה – החברה החקלאית של הפלסטינים הייתה מבוססת על החמולה, על המשפחה המורחבת. החמולה היא יחידת ייצור כלכלית – ועם צמצום מספר העובדים בחקלאות והצטמצמות המשקים המשפחתיים, הלכה ונחלשה החשיבות של

המשפחה המורחבת. היא לא נעלמה, אבל הלכה והתחזקה המשפחה הגרעינית. עוד השפעה קשורה במעמד הנשים בחברה הפלסטינית בישראל – אנו מדברים כיום על 35% מהנשים שמועסקות מחוץ למשק הבית. לכך יש השפעות על מעמד הנשים בתוך החברה

הפלסטינית. ראשית, עלייה ברמת ההשכלה, עלייה בגיל הנישואין. בקרב נשים אקדמאיות,

75% מהן מועסקות. רוב הנשים עוסקות בהוראה, אבל נשים שמשולבות בשוק העבודה – יש צמצום בשיעור הילודה. עד שנת 2000 הגרף של הילודה היה דיי יציב בקרב פא״י, מה

שאנחנו עדים זה שמשנת 2000 יש ירידה בשיעור הילודה של הפלסטיניות אזרחיות ישראל. ככל שיותר נשים פונות להשכלה אקדמית, יש יותר תכנון של המשפחה וצמצום במספר הילדים. זה שינוי דיי דרמטי שמתחולל בתוך החברה הפלסטינית אזרחי ישראל. אם משווים

ילודה של פא״י לבין ערביות בעולם הערבי – עד שנת 2000 בישראל הם היו יותר גבוהים,

ועכשיו חלה ירידה בילודה והיא הולכת ומתקרבת לילודה בקרב הרוב היהודי. הפרולטריזציה יצרה את שלוש קבוצות העובדים השונות – היוממים, שהם אותם אנשים שממשיכים להתגורר בישובים הערבים אבל עובדים בשוק העבודה היהודי – בעיקר בענפי התעשייה והבנייה, אנשים צעירים עם רמת השכלה יותר נמוכה וגם רמת הכנסה יותר נמוכה; הקבוצה השנייה שהיא 40% הם פלסטינים אזרחי ישראל שעובדים בכפרים הערבים בתפקידים שונים, משרתים את האוכלוסייה של פא״י. בדר״כ השכר שלהם יותר גבוה, תנאי קידום טובים יותר והם פחות סובלים מהפליה כיוון שהם לא צריכים להתחרות בעובדים היהודים. מעובדי השוק הפנימי צומח המעמד הבינוני. הקבוצה השלישית היא של העובדים שגרים ביישובים יהודיים, בערים המעורבות או בערים היהודיות. האנשים האלה בדרך כלל הם יותר דומים – חלק גדול מהם דומה יותר ליוממים. יש להם יותר הזדמנויות בשוק

העבודה היהודי, ומצד שני הם נתונים להפליה של המעסיקים היהודים. יש חלק שגרים בישובים יהודיים שהדינמיקה שלהם היא כבר אחרת ושל התגבשות של מעמד ביניים. מצבם של עובדי השוק הפנימי הוא עדיף על הקבוצות האחרות כיוון שהם לא צריכים לסבול

מהפליה.