החברה הישראלית -השסע שבין דתיים וחופשיים חלק ב'

ההקשר החברתי:א. חלוקה לגוונים:

דתיים לאומיים: הציונות הדתית מתאפיינת כקבוצה שמייצגת תפישה שרואה דת ולאום כמקשה אחת – תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל. זו תפישה שרואה משמעות דתית לאומה היהודית ובארץ ישראל. רבים מהציונים הדתיים )עד שני

העשורים האחרונים כולם( מייחסים ערך דתי למדינה עצמה, במובן שהמדינה היא התחלה של תהליך הגאולה. זו תפישה שעומדת לחלוטין בסתירה לחרדים, שראו

בהקמת המדינה קץ. הרבנות הראשית, שהייתה ביטוי מובהק לציונות הדתית בעבר, קבעה שיום העצמאות הוא יום חג דתי. עבור הציונות הדתית, הפרדת דת ממדינה זה מרשם לאסון. החזון של הציונות הדתית הוא מדינת הלכה. בפועל, המפלגות הדתיות מתאפיינות מלכתחילה בפרגמטיזם. עד 1977 הציונות הדתית הייתה בעלת ברית של מפא״י. מ'77- הנושא המרכזי של הציונות הדתית הוא לא מקום הדת

בתוך המדינה אלא ארץ ישראל השלמה ומאז הם בברית עם הליכוד. החזון זה מדינת הלכה, אבל ההבנה שיש מציאות מורכבת עם קבוצות שונות ולא ניתן לכפות דפוסי התנהגות. אפשר לכפות נישואין וגירושין וכשרות אבל אי אפשר לכפות דברים במרחב הפרטי. מאז '67 מה שמאפיין את הציונות הדתית זה תהליכים של

רדיקליזציה דתית )יותר התנהגויות שבעבר לא היו מקובלות הופכות לנפוצות.(

·   חרד״לים: חרדים לאומיים. זו קבוצה מתוך הציונות הדתית שעברה תהליכים של

רדיקליזציה דתית. מדובר בקבוצות שמבחינה לאומית רואות בציונות התחלת הגאולה אבל הם יותר דומים לחרדים. הם מאוד ציונים בתפישה שלהם, אבל זו קבוצה שהיא בהתנהגות דתית הרבה יותר קרובה לחרדים מאשר הדתיות הציונית של העבר. הדתיים הלאומיים והחרדים הלאומיים – יש כאן רצף של התנהגות. גודל הכיפה הוא ביטוי של איפה אתה על הרצף הזה. חלק גדול מהמתנחלים הם בצד של

החרד״לים.

· חרדים לאומנים: תופעה שמתרחשת בעשורים האחרונים. קבוצות כמו חסידי חב״ד. חב״ד, כקבוצה חרדית, שללה את הציונות. אבל רואים יותר חרדים שהם מאוד ימנים בתפיסת עולמם הפוליטית – בעד ארץ ישראל השלמה, נגד ערבים וכל דבר שמסמל

מודרניות. הם חרדים לכל דבר אבל מאוד לאומנים בתפיסת העולם הפוליטית שלהם. לדוגמה, אדם כמו אלי ישי. הוא חרדי לחלוטין אבל בבחירות האחרונות רץ

עם קבוצה מתוך החרד״לים.

·   חרדים על גווניהם: גם פה יש רצף מאוד גדול של קבוצות, אך יש הבדל מאוד

מהותי בין החרדים לבין הדתיים הלאומיים. ההבדל הוא ביחס לציונות. אם הדתיים הציוניים ראו במדינה את תחילת הגאולה, החרדים ראו בהקמת המדינה בגידה במלכות שמיים. התפישה החרדית היא שרק הקב״ה יחליט לקבץ את ישראל, לא

יכול להיות שבני האדם יתערבו בתהליך הגאולה עצמו. לכן הם שוללים אידיאולוגית את הציונות. החרדים לא רוצים להשתתף בהחלטות הממשלה. התפישה הבסיסית שלהם היא שהם לא רוצים להיות אחראיים קולקטיבית כי זה אומר שאתה מקבל את

המדינה מבחינה אידיאולוגית. יחד עם זאת, החרדים הם פרגמטיים. הם מכירים במדינה כעובדה קיימת, אך לא נותנים לה משמעויות דתיות או חוגגים את יום העצמאות. הם מקבלים את המדינה ככל אחת מהמדינות, עבורם בית המשפט

העליון הוא משפט של עובדי כוכבים ומזלות כי הם לא שופטים לפי משפט עברי ולפי תפישות דתיות. המפלגות החרדיות האשכנזיות לא מכהנות כשרים בממשלה מלבד תקופה קצרה. תופעה מאוד מעניינת שהחרדים עברו בשנים האחרונות 20) שנה( שהרבנות הראשית נשלטת יותר ויותר על ידי רבנים חרדים. כאן יש מאבק גדול בין הציונות הדתית ששלטה ברבנות, לבין מה שקורה עכשיו שיותר חרדים הם רבנים ראשיים של ערים. התוצאה היא כמובן תורמת להחרפת היחסים והמתח שבין דתיים לחופשיים. גם אצל החרדים יש מגוון של קבוצות, יש קבוצות שהן יותר פרגמטיות ויש כאלה שהן פחות. למשל, שתי קבוצות קטנות שעושות הרבה רעש – נטורי

קרתא ותולדות אהרון, וגם הפלג הירושלמי. אלה קבוצות ששוללות את קיומה של המדינה – לא לוקחות תקציבים, משתמשות בחשמל משל עצמן. לעומת זאת, יש קבוצות יותר פרגמטיות כמו פועלי אגודת ישראל או חב״ד. כלומר, רואים מגוון רחב

מאוד של קבוצות.