החברה הישראלית -השסע שבין דתיים וחופשיים סיכום תהליכי שינוי

א. חילוניים/חופשיים: פרופ' גיא בן פורת כתב ספר ב2016- בשם ״חילונו של המרחב הציבוריבישראל״, והוא מעלה טענה מאוד מעניינת לגבי מה שקורה ביחסים שבין דתיים לשאינם דתיים בישראל. לטענתו, אם מסתכלים לאורך זמן על החברה בישראל רואים שהמרחב

הציבורי הופך להרבה יותר חילוני מאשר בעבר, במובן של יותר חנויות פתוחות בשבת, יש אפשרות לקבורה לא דתית, יש נישואין שלא ברבנות שמוכרים. כלומר, המרחב הציבורי הופך להרבה יותר חילוני. מה שמעניין זה המרחב הולך ונהיה חילוני – אבל זה לא אומר שהאידיאולוגיה החילונית הופכת ליותר דומיננטית. אלה שני תהליכים שונים. הוא מוסיף ואומר שבגלל שהמרחב נהיה יותר חילוני, זה מאפשר ליחידים לקיים את החיים שלהם בשונה מהעבר ללא מעורבות של הממסד הדתי. לאנשים לא דתיים בישראל אין בעיה לקיים חיים חברתיים בלי המעמסה של הדתיות בישראל. זה לא הולך יחד עם התחזקות החילוניות כאידיאולוגיה. הוא טוען שאילו היה בישראל מצב שליחידים קשה לקיים חיים חברתיים בגלל כפייה דתית, סביר להניח שהייתה התארגנות לשנות את המצב. אבל בגלל שניתן לקיים חיים בלי להזדקק לרבנים, אין סיבה להתארגנות. באופן בסיסי, אין צורך להתארגנות

פוליטית כדי לשנות את המצב. יחד עם זאת, זה לא אומר שיש אדישות פוליטית לעניין של

היחסים בין דתיים לשאינם דתיים.

o   רדיקליזציה פוליטית: אנו עדים בתגובה להתגברות והתחזקות החברה החרדית,

שמונה היום מיליון אנשים בישראל, לרדיקליזציה פוליטית מסוימת בקרב החילונים.

הרדיקליזציה הזו, יש לה כל מיני ביטויים. אנו רואים מאבקים עזים במרחב הציבורי. זה לא רק מאבקים במרחב הציבורי, אלא גם התחזקות מפלגות מסוימות שהנושא העיקרי שלהן הוא בנושא דת ומדינה. למשל, מפלגת ״שינוי״ של טומי לפיד ואחר כך גם יאיר לפיד בבחירות הראשונות. זו אנרגיה שיש בציבור שניתן לגייס אותה כחלק מגיוס כוח פוליטי במאבק שבין דתיים לבין שאינם דתיים. הרדיקליזציה הזו היא מוגבלת מכיוון שהמרחב הציבורי הפך ליותר חילוני ואנשים מוצאים דרכים להסתדר

בלי להזדקק לממסד הדתי. o   חיפוש משמעות: אנחנו עדים לכך שיחידים וגם קבוצות מנסים להתארגן, לגבש

אידיאולוגיה חילונית ותפישת עולם חילונית. יש את הפורום החילוני שנוסד ב,2011-

ואומרים שהם נאבקים על הזכות להיות חילוני בישראל. יש כאן קבוצה שמנסה להציב אתגר או להתמודד עם ההתעצמות של המפלגות הדתיות בישראל. חיפוש משמעות הוא לא רק במובן הזה של חילוניות אידיאולוגית, אלא בכלל תופעה של חזרה לארון הספרים היהודי. יש טענה שהדתיים השתלטו על הפרשנות שקשורה בתרבות היהודית. התנ״ך הוא לא רק טקסט דתי, זה לא רק של הדתיים. זו תופעה רחבה שהתעצמה מאז רצח רבין. התגובה לרצח רבין בחברה בישראל הייתה מצד אחד קבוצות בשמאל שהאשימו את הימין כקולקטיב ברצח רבין, והמון ניסיונות של

דתיים ליברלים למצוא שיח עם קבוצות לא דתיות.

ב. מסורתיים: בשיח האקדמי והפוליטי בישראל, המסורתיים בישראל נתפשו כקבוצה שנמצאתבזמניות. הטענה הייתה שזו תופעה שתלך ותיעלם, אנשים שנמצאים במעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית והמסורתיות היא זמנית ובסופו של דבר תיעלם. כמו שניתן לראות בסקרים השונים, המסורתיות בישראל זו קבוצה שמתחוללים בה שינויים, אבל

מבחינת הגודל היא אחת הקבוצות הגדולות בחברה בישראל. מבחינה אתנית, רובם ממוצא מזרחי. זו תופעה שלא נעלמת. יחד עם זאת, אין ספק שלאורך זמן יש ירידה מסוימת במספר במסורתיים. השינויים קשורים במעבר מדור ראשון לעומת הדורות הבאים. רוב האנשים הפכו לחילונים בפועל או לדתיים מסוגים שונים. אם נסתכל על הגודל של

המסורתיים, ניתן לראות הבדל גדול בין ילידי חו״ל לילידי ישראל. מקרב ילידי אסיה-אפריקה, רובם הגדירו עצמם כמסורתיים, שני שליש לפחות. לעומת זאת, ילידי ישראל שהוריהם נולדו באסיה-אפריקה, זה ירד משני שליש למחצית. לאורך זמן אחוז המזרחים המסורתיים

בישראל קטן. אז מצד אחד חלק מילידי ישראל הופכים לחילונים, חלק לדתיים ציונים וחלק לא מבוטל הופכים לחרדים. העובדה שהקבוצה הזו ממשיכה להתקיים מביאה לכך שיותר ויותר אנו עדים למחקרים על המסורתיים והמסורתיות בישראל. החוקר החשוב פה הוא

יעקב רטגר שמעלה כמה טענות:

מסורתיות לא נעלמת, בניגוד לתזה של החילון שאומרת שעם הזמן אנשים

הופכים יותר חילוניים. המסורתיים בישראל מושתקים. בשיח הציבורי מדברים על חרדים, דתיים לאומיים, חילוניים אידיאולוגיים – אבל הקול של המסורתיים לא נשמע בציבור בישראל. הטענה שלו היא שקולם לא נשמע משום שהתפישה הבסיסית בישראל היא שיש פער בין מודרניות לדתיות. זו קבוצה שמשקפת את העניין שאין קרע, אין סתירה בין מודרניות למסורתיות. אין בעיה להיות אדם שהולך בבוקר לבית כנסת ואחר כך הולך למשק כדורגל. אנחנו תופסים הכל כשיח דיכוטומי. הטענה היא שצריך לקחת את המסורתיות כקטגוריה מאוד חשובה בחברה בישראל, שלא נעלמת אלא ממשיכה וצריך לתת לה מקום. יש ניסיונות פוליטיים לתת קול למסורתיים בישראל