פילוסופים, מצורעים ואוכלי אדם: אלכסנדר הגדול ותחילתה של התקופה ההלניסטית

פוסידיניוס- יליד העיר אפאמאה שבסוריה. חי אחריי תקופת החשמונאים- לאחר המרד, החשמונאים הגדילו את המדינה שלהם, נלחמו נגד העמים ושרפו את המקדשים שלהם. יודעים מעט מאוד על

פוסידניוס. היה שייך למשפחה יוונית מאוד מבוססת, למד באתונה כמו כל המבוססים היווניים.

מאתונה הוא עבר לאי רודוס ושם היה מרכז למדעים. פוסידניוס התיישב שם והקים שם בית ספר. לבית  ספר  הגיעו  סטודנטים  מרומא.  הוא  היה  פוליטיקאי,  היה  שגריר  של  רודוס  ברומא,  היה

שמתבססת על הרעיונות של

מפה שנעשתה ב.698

אסטורונום, היסטוריון וגיאוגרף. במצגת-

פוסידניוס עם תוספות של תקופות יותר מאוחרות. הוא היה בנאדם בעל תרבות חשובה שעל הירח אחד המכתשים נקרא פוסידניוס. החשיבות שלו בפילוספויה לא פחותה מאריסטו וארטוסטנס. הוא

כתב על פיזיקה, על מטארולוגיה, גיאוגרפיה פיזית, אסטרולוגיה, נבואה, סיסמולוגיה, מינרולוגיה, הידרולוגיה, בוטניקה, אתיקה, לוגיקה, מתמטיקה, היסטוריה של הטבע ואתנופולוגיה. גם טקטיקה (תורת המלחמה.) הוא היה שייך לאסכולה פילוסופית נפוצה באותם הימים. אסכולה זו רצתה ללמד את  בני  האדם איך לשלוט על הרגשות ועל התשוקות.  איך  להשליט את השכל על הרגש. העבודות

ההיסטוריות שלו המשיכו את עבודתו של פולביוס (היסטוריון של התקופה הזו- עבד משוחרר יווני.       היה עבד כי נפל לשבי של רומא והוא כתב היסטוריה של התשלטות הרומאים בעולם) לאחר שפולביוס נפטר למרות שהגישות שלהם מאוד שונות. פולביוס נתן פירוש פרגמטי (מעשי) ואילו      פוסידניוס נתן יותר היסטוריה פסיכולוגית (למה האדם התנהג ככה.) כל הדברים האלה שלמדנו עכשיו לא עוזרים לנו להבין למה הוא כתב את העלילה הזאת. מה שכן עוזר זאת העובדה ששהוא חי בסוריה במאה הראשונה לפנה"ס, דור אחד אחרי מרד החשמונאים והגדלת המדינה החשמונאית וכיבוש הערים היווניות לחופי הים התיכון. בזמן זה התפתחה מסורת ספרותית עוינת כנגד היהודים שהתפתחה באזורים סמוכים. לכן, ההאשמה של רצח טקסי שאנחנו מוצאים בעדות של אפיון, רואים בה כחלק מהתעמולה הסלאוקית ולתעמולה זו היו שתי מטרות: להפיץ את הרעיון שהיהודים הוא מובדל והוא עוין לזרים כפי שכבר היה מפורסם במסורות של מאנטון מאות שנה לפניי כן. המטרה  השנייה היא להצדיק את אנטיוכוס על בזיזת בית המקדש. בעצם מהעלילה הזו אפשר היה להבין שבגלל שהוא  מצא שם יווני שאמר שהולכים להרוג אותו, אנטיוכוס גזר את הגזרות ובזז את בית  המקדש.  במסורת  הסלאוקית,  למרד  החשמונאים  לא  היה  זיקה  לקונטקסט  ההיסטורי. בזמן שהחשמונאים כבשו את הארץ, האנשים לא היו מעוניינים לדעת שהיהודים מרדו בגלל הגזרות, לא היה  לזה משמעות. הרעיון היה  להציג את אנטיוכוס כמיטיב עם המין האנושי ונאור ונלחם כנגד   הברבריות של היהודים. יכול להיות שהמסורת הזאת שמוצאת ביטוי אצל אפיון כבר נוצרה אחריי     מותו של אנטיוכוס אפפינס בפיניקיה או בא"י או בלבנון והיא זכתה לפרסום בזמן המלחמה של החשמונאים. המלחמה של יהודה המכבי הייתה מלחמת דת- הוא כבש ערים ושרף מקדשים. אופי    המלחמות שלו היה דתי ולכן זה ברור למה נוצרו מסורות עוינות כנגד היהודים. זה מסביר למה אנטיוכוס מוצג כמציל המין האנושי כי הוא נלחם כנגד העם הברברי הזה. ביקרמן, היסטוריון של העת  העתיקה,  חשב שגם פוסיניוס לא המציא  את העלילה אלא הוא מצא  אותה אצל היסטוריון בחצר הסלאוקי בשם טימוקרס. לדעת ביקרמן, טימוקרס הכניס את העלילה ע"מ להצדיק את מדינויותו של אנטיוכוס. ברור שאם היהודים בבית המקדש פיטמו אדם יווני והרגו אותו ונשבעו שנאה ליוונים אפשר

להבין למה אנטיוכוס גזר את הגזירות ונלחם כנגד היהודים.

הייתה   התנגדות ליהודים עוד  לפניי תקופת  מרד  החשמונאים.  היהודים התיישבו באזור  שמסביב

לירושלים  והם  ניסו  להרחיב את הגבולות והעמים שישבו שם לא אהבו  את זה משום שהיהודים לא

נטמעו בחברה אלא שמרו על בדלנות. זה יצר התנגדות.

אפולוניוס- היה תלמידו של פוסידניוס. בא מאסיה הקטנה וגם הוא הגיע לרודוס. גם הוא היה שגריר רודוס ברומא. הוא כנראה כתב ספר שלם על היהודים. לא יב"מ מספר על זה אלא אזאוביוס (משהו

כזה.) להשלים

אלכסנדר פולוהיסטו כותב שאפולוניוס מולון כתב ספר פולמוסי נגד היהודים. לכן כנראה שיב"מ לוקח     מהספר הזה את העלילה הזו. יב"מ כותב שאפיון ריכז את ההאשמות נגד היהודים בעבודה שלו ואפולוניוס לא ריכז ומכאן שקשה לצטט את הכל. יש קשר בין אפולוניוס לבין המסורת המצרית. גם

אפולוניוס  כותב  שהיהודים  גורשו  ממצרים  בגלל  מחלה  שהם  סבלו  ממנה  (עלילת  המצורעים.)

אפולוניוס כותב נגד משה רבנו- כותב שהוא היה מכשף ושעבודותו הייתה נטולת ערך מוסרי.

בשתי העלילות- ראש חמור ומצורעים- המקור שלהן לא מצרי (סוריה ואסיה הקטנה) הן מבוססות בצורה זו או אחרת על המסורת המצרית של מאנטון. לפי יב"מ השקרים האלה הרשימו את אפיון והוא רק מצטט דעות שנכתבו לפניו ולכן יב"מ כותב כדי להראות כמה שאפיון לא צדק וכמה שכתביו

לא משקפים מציאות אלא עלילה מכוונת נגד העם היהודי.

עלילת דם- קשור לשנאה וממש סיפור שבו יש הקרבת אדם. בסיפור שלנו השנאה היא נגד היוונים

ושבועה לשנוא אותם ולכן גם מקריבים ואוכלים את הקרביים של היווני.