שאלת המזרח – ארים ושמיים

לכאורה בעולם המודרני הדמויות הללו לא רלוונטיות. הבעיות והמתח נובעים מכך שלא מדברים על מסגרות מנותקות אלא על מסגרות משותפות. מי שחושב על שיתופי פעולה לא יכול לדבר סתם על הרמוניה אלא על מושגי יסוד מהותיים ומתחים שלא תמיד הם פתירים. השאלה מיהי ישראל תלווה את היהודי והנוצרי גם אם הם יכולים להיות נחמדים זה לזה בחיי היומיום. השאלה של המערב והמזרח והרעיון של העליונות של המערב על המזרח משיקה לעליונות של הנצרות על היהדות. הנוצרים אומרים על היהודים כי למרות שהם מחזיקים בתורה הם לא מבינים אותה. הם קוראים אותה קריאה מילולית, קריאה של הבשר. באותו אופן המזרח מכיל את האמת אבל הוא עצמו לא יכול להבין אותה (הוא זקוק לסיוע של המערב). האמביוולנטיות הנוצרית כלפי היהודים מתרחבת והופכת להיות האמביוולנטיות של המערב כלפי המזרח. היהודים בהקשר הזה הופכים להיות מתויגים כ"מזרח". החילון של השלב השני מכיל אוריינטליזם. היהודים כמזרחים, היהודים כלא שייכים.

יעקב שביט מציג בפנינו במאמרו עוד הבחנה של העולם המודרני – הבחנה בין גזעים, בין משפחות של לשנות (ארים ושמים). ההבחנה בין ארים לשמים היא הבחנה בין קבוצה גזעית אחת שיש בה עושר של דמיון ומחשבה פילוסופית וקבוצה גזעית אחרת שיש בה אטימות, מוגבלות והיעדר דמיון. הנוצרים האשימו את היהודים בהיעדר דמיון ועכשיו בצורה מדעית כביכול, מאשימים את השמים בהיעדר דמיון. המקור של המילה "שמים" משייכת את בני ישראל תחת שם (האירופאים הם בני יפת והאפריקאים הם בני חם). זוהי קטגוריה שלא עניינה אף אחד לפני התקופה המודרנית. הקטגוריות הללו מבוססות על האנתרופולוגיה והבלשנות המודרניות. הטענה היא שיש שפות אריות ויש שפות שמיות, ושפות מעידות על האנשים המשתמשים בהן. על פי התפיסה הזו, גם הפרסים וההודים הם ארים. מי שנשארים שמים הם היהודים והערבים. נח לשים אותם יחד. היום המילה "אנטישמים" משמשת בעיקר לאנטי יהודים ואף אנטי ישראל. השימוש שלנו במילה מוכיח כי אנחנו עדיין משתמשים באותן הגדרות. הטיעון כי לשמים אין דמיון מתכתב עם הטענה כי ליהודים אין הבנה מופשטת. היהודים מבינים את התנ"ך כפשוטו ובאותו אופן לשמים אין דמיון.

ארנסט רנאן מרצה בפני יהודים בפריז ואומר כי היהודים אינם שמים אלא מעורבבים. אחרי חורבן בית המקדש היהודים התערבבו עם הרבה עמים ולכן העם היהודי הוא עם מעורבב, לא שמי. אם כן, ליהודים יש דמיון. היהודים כקהילה לא מיהרו אף פעם לבדוק יותר מידי את "הגזע" של היהודים. למעשה ארנסט רנאן אומר ליהודים כי הם לא ערבים. מבחינתו זו הצדקה לתת ליהודים אזרחות בצרפת. אם היהודים הם שמים הם אף פעם לא יוכלו להיות צרפתים אמיתיים לכן צריך לדאוג להוציא את היהודים מההגדרה הזו. חלק מהיהודים קיבלו זאת בשמחה וחלקם אף שמחו להיות שמיים. אם האירופאים משתמשים בהגדרות האלו היהודים יהיו גאים להיות מי שהם. שוב היהודים עומדים באמצע בין השמים לאירופאים.

אותה שאלה עולה כלפי המזרחים: האם למזרחים יש דמיון? האם המזרחים יכולים לפתח אומנות? אלו השאלות המבניות שנשארות עד ימנו.

עוד כתבות מעניינות:

צילום
טכנולוגיה ודיגיטל

כיצד ידע פורמלי משפר את כישורי הצילום מעבר לרמות חובבניות?

בעולם העצום והמתפתח ללא הרף של הצילום, הוויכוח בין הערך של ידע פורמלי לבין הגישה הגולמית והבלתי מסוננת של צילום חובבני נמשך. בעוד שלשניהם יש את היתרונות שלהם, הבנת החשיבות של ידע בצילום יכולה לשפר משמעותית את כישוריו של הצלם מעבר לרמות חובבניות.

התמודדות עם אתגרים בשיפוץ

יציאה למסע שיפוץ מבטיחה את ההתרגשות של שינוי מרחב למשהו חדש ומותאם אישית. עם זאת, תהליך זה אינו נטול אתגרים – עיכובים, חריגות תקציב, בעיות בלתי צפויות ותקשורת לקויה יכולים כולם להוסיף שכבות של לחץ ומורכבות. מדריך זה עוסק באסטרטגיות מעשיות להתגברות על מכשולי שיפוץ נפוצים. היכנסו

שיפור הנגישות: התפקיד הקריטי של מעליות בחברות 

בעידן שבו שילוב והזדמנות שווה עומדים כעמודי התווך של חברה מתקדמת, לא ניתן להפריז בחשיבות הנגישות. זה לא רק עניין של הסרת מחסומים פיזיים – זה עניין של מתן אפשרות לכל פרט, ללא קשר ליכולותיו הפיזיות, להשתתף באופן מלא בכל תחומי החיים. במרכז משימה זו נמצאים מעליות, הגיבורים הלא מוכרים של האדריכלות המודרנית ותכנון עירוני. תפקידם עולה על נוחות גרידא; מעליות הן מכשירים חיוניים לנגישות. עבור אנשים עם מוגבלויות, קשישים, נשים בהריון ומשפחות עם עגלות, מעליות מספקות קו חיים לעצמאות ולשילוב. מאמר זה עוסק בהשפעה המהפכנית של מעליות על הנגישות, ובוחן כיצד הן משפרות את איכות החיים, תורמות כלכלית ומתמודדות עם אתגרים מתמשכים. מאמר זה נועד להדגיש את החשיבות של מעליות כיותר מאשר אמצעי תחבורה מכניים – הן חיוניות לבניית עולם משלב שבו לכולם יש הזדמנות לשגשג.