שאלת המזרח – ארים ושמיים

עזיזה כזום מדברת על אוריינטליזם שנוצר מ"שרשרת מזרוח"/"שרשרת מערוב" – כל אחד נעשה מערבי על חשבון השני. כל אחד בשרשרת חייב להגדיר את עצמו כמערבי על חשבון מישהו אחר. אבל "שרשרת מזרוח" היא סוג הסבר בעייתי. אם זה ככה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה ייחודי באוריינטליזם? תמיד יש קבוצות שמסתכלות בהתנשאות על קבוצות אחרות וכך הלאה. מה מייחד את האוריינטליזם המודרני? – האוריינטליזם המודרני מדבר על כוח. במקום "שרשרת" ניתן להסתכל על אוריינטליזם כמקור השולח זרועות לכמה מקומות. יש אוריינטליזם אירופי-מזרחי (אירופי – יהודי). יש אוריינטליזם אשכנזי-מזרחי וכן הלאה. יש פה מערכת מונחים שמגדירה את כל המונחים על פי קטגוריות של מערב ומזרח.

למרות ההיבט החילוני המובהק של הקטגוריות מערב מזרח בתוכן אי אפשר להתעלם מהדת. בתוך הקטגוריות האלו אנחנו מרגישים צורך לחזור לדתות ה"אברהמיות" ולחזור לדמויות שמעצבות את הקטגוריות האלו (אברהם, שרה, יצחק, ישמעאל והגר).

מאיר בוזגלו מציג שלב חדש בביקורת המזרחית. זהו שלב שמנסה לשלב את הביקורת המזרחית בתרבות הישראלית בהצעה חדשה. המושג שמאיר בוזגלו מביא לשולחן הוא "מסורתיות". המזרחי איננו רק קורבן אלא נושא עמדה תרבותית חלופית. את העמדה התרבותית החלופית של המזרחי ניתן להעמיד אל מול התודעה הקיימת. בתודעה הקיימת האשכנזי-מזרחי הוא חילוני-דתי. השיח החילוני-דתי מוצג כשיח אוריינטליסטי. החילוני נאור, מתקדם, אוניברסלי, רציונלי, פרודוקטיבי והדתי שבטי, לא פרודוקטיבי, חשוך וישן. לכן בוזגלו מציע לראות את הדרך בה המזרחי למעשה "שובר" את הדיכוטומיה הזו והמזרחי מציע משהו אחר בו אין דיכוטומיה מול האשכנזי החילוני, מולו עומד היהודי המסורתי. בוזגלו מציג למעשה את הדיכוי של המזרחים. במאמר של בוזגלו מוצגים ציטוטים של פנקרשטיין ופויירשטיין. הציטוטים של פוירשטיין במיוחד עוררו סערה גדולה. כשיש מישהו שאומר דברים שלא אומרים (חצרוני) אנחנו ישר מקטרגים אותו כ"קיצוני" אבל ככל הנראה הם מבטאים דברים שעוברים להרבה אנשים בראש. ככל הנראה מי שמשכנע את עצמו שהוא אינו גזעני, גזעני לא פעם במחשבותיו. פוירשטיין הוא לא דוגמא קיצונית כי הוא מביא מציאות שהייתה קיימת אצל לא מעט אשכנזים. הם ראו את המזרחים ככאלו שלא מתעניינים בילדיהם כיוון שלא יודעים לנקות את ילדיהם למשל. "אנשים רבים ודאי שואלים את עצמם האם כדאי להשקיע בכלל בילדים אלו". כלומר הייתה דעה שגם אם הילדים האלו יחונכו הם לא יצליחו להיות מתורבתים ומצד שני היו דעות שניתן "לתקן" את יוצאי צפון אפריקה האלו. גם בגרמניה שאלו לגבי היהודים האם המזרחיות שלהם מהותית להם או שהיא פועל יוצא של הנסיבות ואפשר לתקן אותה. פוירשטיין למעשה מטמיע את הערכים שהמערכת הטמיעה באזרחים. בוזגלו לא הביא את הציטוטים האלו בשביל לתקוף. מה שמוביל את בוזגלו, מטרתו של המאמר, היא ליצור קטגוריה חדשה של "מסורתי" שמסרב לקבל את הדיכוטומיה של חילוני-דתי. בקטגוריות האלו המסורתי נתפס פעמים רבות כחילוני כי הוא הולך לכדורגל בשבת, כי הוא יכול ללכת לבית כנסת אבל לראות טלוויזיה לאחר מכן, כי הוא מחביא את הסיגריה – אבל הוא מחביא את הסיגריה כדי שהרב או אביו לא יראו כי הוא מכיר בסמכות. הסמכות והמסורת עליו הוא נשען היא הסמכות והמסורת המשפחתית ולא האורתודוקסית. המסגרת הזו היא מסגרת שמערערת את הדיכוטומיה החילונית-דתית. במשפחות מסורתיות יש היבטים של המסורת שתמיד יישמרו.

בוזגלו בהמשך ויתר על הצד הביקורתי ורצה ללכת ישר לאתגר אחר. בספרו הבא הביקורת הזו לא מובאת. על פי פרופסור אמנון רז-קרקוצקין דווקא הצד הביקורתי שעשה סערה הוא הצד החשוב. מאיר בוזגלו מדבר על הפצע המזרחי שכביכול נסגר אך למעשה הוא לא נסגר. מאיר בוזגלו ייחודי גם בגלל אביו, דוד בוזגלו. אביו היה אחד הפייטנים הגדולים בעדות המזרח. אביו לא נחשב משורר. פייטן שר שירה שתמיד יש בה מוזיקליות. במערב יש שירים בלי מוזיקליות ולכן משוררים נחשבים כאנשים שיכולים ליצור גם שירה ללא מוזיקליות (דוגמאות נוספות להדרה של משוררים מזרחים היא שביאליק החליט שהשירה העברית תתקיים על שלילתו של ישראל נג'ארה. ישראל נג'ארה היה פייטן שפיוטיו חדרו גם למערב. אחד האנשים המשפיעים על ההיסטוריה של עם ישראל בעת המודרנית.כמו גם רבי שלמה אלקבץ שכתב את "לכה דודי" אך גם הוא לא נחשב משורר. ביאליק עצמו כנראה לא תמיד חשב על ההשלכות של אמירותיו). למעשה ההגדרה "מהי שירה" היא הגדרה שמפקיעה תרבות. דוד בוזגלו כתב בתגובה לשיר "באב אל וואד" של חיים גורי כי השיר שלו חסר מסר אוניברסלי של שלום והתייחסות לערבים. כלומר המזרחי אומר לאשכנזי כי חסרה לו אוניברסליות.

יכול להיות שנראה חלק מהדיונים האלו היום כ"לא רלוונטיים" כיוון שהיום יש עירוב יותר גדול של תרבויות. אבל בשביל שבאמת יהיה שינוי צריך לדון ביסודות שלו. היסודות של השינוי נעוצים לא רק בישראל אלא באירופה וביחסי המערב מזרח שלה.

בוזגלו מנסה לצאת מהדיכוי ולתת לביטוי "מסורת" משמעות. המסורת הזו הגיעה לשיא כוחה בבחירות 1999 כשש"ס קיבלה 17 מנדטים. 17 המנדטים האלו היו ממסורתיים. 17 מנדטים שסימלו מסורתיות. 17 מנדטים שמצביעים על כך שהמזרחי מציע עמדה משל עצמו כנגד ההגמוניה ומציע הצעה חדשה בתוכה. המזרחי מקבל את הביקורת השלילית עליו ומתוך המקום הזה הוא מציע להגדיר אחרת מסגרות חברתיות שמטרתן לשלול את ההגמוניה. למסורתיות של בוזגלו יש משמעות שעומדת כנגד הדיכוטומיה הקודמת. להיות מסורתי זה לערער על הדיכוטומיה האירופית על ידי בוגר הארוורד. למרות שהוריו של בוזגלו היו "חסרי ידע, ניקיון והיגיינה" הוא הפך לפרופסור.

עוד כתבות מעניינות:

construction
כלכלה ומסחר

כיצד ניתן לקדם פרויקט תמא 38 תוך שמירה על בטיחות מרבית?

לנוכח האיום של רעידות אדמה בישראל, תוכנית תמ"א 38 הפכה לנושא מוכר בקרב הציבור והביאה לשינוי בכללי המשחק בכל הקשור לחיזוק מבנים והתחדשות עירונית. עם זאת, בעלי נכסים וקבלנים נתקלים לעיתים קרובות בקשיים בהשלמת פרויקטים אלה בקצב הרצוי, אחת הסיבות לכך היא על מנת לא לוותר על הבטיחות הנדרשת.

צילום
טכנולוגיה ודיגיטל

כיצד ידע פורמלי משפר את כישורי הצילום מעבר לרמות חובבניות?

בעולם העצום והמתפתח ללא הרף של הצילום, הוויכוח בין הערך של ידע פורמלי לבין הגישה הגולמית והבלתי מסוננת של צילום חובבני נמשך. בעוד שלשניהם יש את היתרונות שלהם, הבנת החשיבות של ידע בצילום יכולה לשפר משמעותית את כישוריו של הצלם מעבר לרמות חובבניות.

התמודדות עם אתגרים בשיפוץ

יציאה למסע שיפוץ מבטיחה את ההתרגשות של שינוי מרחב למשהו חדש ומותאם אישית. עם זאת, תהליך זה אינו נטול אתגרים – עיכובים, חריגות תקציב, בעיות בלתי צפויות ותקשורת לקויה יכולים כולם להוסיף שכבות של לחץ ומורכבות. מדריך זה עוסק באסטרטגיות מעשיות להתגברות על מכשולי שיפוץ נפוצים. היכנסו