–יהודים-נוצרים, מזרח-מערב
אחד הדברים שאנחנו עוסקים בו במחקר היסטורי הוא לחפש את נקודות העיוורון- לזאת אנחנו מדברים בהקשר של מיעוט מזרחים באקדמיה.
חשוב לעסוק בכך מפני ששאלות פוליטיות מובילות לשינוי מחקרי- ללא הפנתרים השחורים אין בכלל היסטוריה של יהודי המזרח- הספר הראשון שיצא בישראל על יהודי המזרח יצא בשנת 1977, והיווה תוצר איטי של הפנתרים השחורים.
לאורך שנים רבות הייתה שאלה אחת על יהודי המזרח והשואה (המרצה מכנה זאת שאלת אבו חצירא, שנקבעה לאחר משפטו של השר אבו חצירא) כשמישהו רשם על הגדר: "חבל שהיטלר לא הרג את כל האשכנזים". משפט זה היה נורא ומטלטל והתכנסה וועדה בעקבותיו שביקשה להוכיח שהיטלר רצה לרצוח את כל היהודים ולא רק את האשכנזים.
אדוארד סעיד מדבר על המחקר על המזרח וטוען שהוא פוליטי. אין מחקר שהוא לא פוליטי, צריך לראות באיזו מידה המחקר פוליטי. מחקר לא יכול להיות אובייקטיבי, ביקורת צריכה להיות במחקר אבל עדיין המחקר צריך להיות "מחקרי". לסעיד יש זיקה לפילוסוף מישל פוקו. אחד האנשים המשפיעים על המחקר במאה העשרים. אוריינטליזם במובן הרחב הוא לא רק במרחב. המרחב הוא רק היבט אחד לאוריינטליזם. אוריינטליזם הוא כל הדרכים השונות בהן המערב מתייחס למה שהוא מכנה "מזרח". המזרח לא בהכרח רואה את עצמו כמזרח. המזרח מוגדר כמזרח על ידי המערב. המערב מגדיר את עצמו כמערב מול המזרח. אלו לא דברים שקיימים אובייקטיבית אלא יש פה מערכת. המזרח שממוצא על ידי המערב נטול הממד המרכזי בחקר המזרח – כוח. למעשה מדובר במערב ששולט במזרח.
ספרו של סעיד מתמקד בצרפת ואנגליה, שתי המעצמות האימפריאליסטיות ששולטות יחד במזרח. בראשית המאה העשרים אנגליה וצרפת שולטות ב75% מהעולם. לכן אחת הטענות נגד סעיד הייתה שהוא מתמקד רק בצרפת ואנגליה. למשל לגרמניה אין מושבות קולוניאליות, מה לגביה? גם כשבודקים את המחקר הגרמני רואים שהוא נגוע באוריינטליזם. המגנים על האוריינטליזם הגרמני היו קודם כל היהודים. היהודים נתפסים כ"מזרח" באירופה. הדיון על היהודים באירופה הוא חלק מהדיון על המזרח. האוריינטליזם הגרמני, גם בלי קולוניות, בעל תפקיד מרכזי אחד – לאשש את עליונות המערב. הרעיון של עליונות היה משמעותי בגרמניה. אמנם הוא לא התגבש ישירות במונחים של "מערב" "מזרח" אלא במונחים של "שמים" ו"ארים". המושגים "שמים" ו"מזרחים" הם מושגים מקבילים. בגרמניה יש דיון שלם האם היהודים הם מזרחים במהותם והאם הם שמים?
אדוארד סעיד נולד בירושלים ברחוב בלפור. פלסטיני שעבר לגור ברמאללה. הוא היה פרוטסטנטי – מיעוט בתוך המיעוט הפלסטיני הנוצרי. אדוארד סעיד מספר שכשמשפחתו גרה במצרים היא אסרה עליו לדבר בערבית, רק באנגלית. אדוארד סעיד כשעובר ללונדון מרגיש עצמו כמערבי. אדוארד סעיד הופך להיות ראש חטיבת הספרות האנגלית ומומחה למוזיקה קלאסית. דווקא כשסעיד מגיע לארה"ב הוא מבין שלמרות האנגלית המצוינת של וההישגים שלו הוא עדיין נחשב "ערבי". הספר שלו הוא בעיקר לא על המזרח אלא רק על המערב. לכן ביקרו אותו רבות מבקרים מהמזרח. שואלים את סעיד איך המזרחים יכולים ללמוד את עצמם אם הכל זה קולוניות? מה נשאר למזרחים מהעולם שהם יכולים ללמוד ממנו על עצמו? האם המזרח מצליח לכתוב את עצמו? אחד המבקרים הגדולים שלו היה אינג'אז אחמד.
