מהו היחס לערבים בארץ ומהו היחס ליהודים מזרחים? יש לציין שהקטגוריה "מזרחים" היא קטגוריה משתנה עם לא מעט שמות (ספרדים/יהודים ערבים וכד'). בראשית הציונות, היא ראתה את עצמה כחוד החנית של המערב במזרח. הנציגים של אירופה במזרח אל מול המזרח. אירופה צריכה לתמוך ביהודים בגלל שהם מסמלים את אירופה עצמה. אנחנו בתוך המזרח אבל אנחנו ההפך מהם (כמו היום – הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון). כבר אז הישוב הישן הוא מזרחי-ערבי. הישוב מדבר מספר שפות, אחת מהן מערבית (לדינו) והרוב מזרחיות (ערבית). עבור היהודי המזרחי ארץ ישראל היא חלק מהמזרח התיכון, קהילת ההתמצאות והתייחסות שלו מצויה בכל המזרח התיכון. היהודי האשכנזי שמגיע לישראל, ארץ ישראל היא סוף העולם עבורו. אין לו זיקה לקהילות האחרות מסביב, מבחינתו יש את אירופה ויש את ארץ ישראל. היהודים המזרחים שהוא פוגש בישראל הם כורח שהוא נתקל בו, הם לא חלק מהפרויקט שלו.
היחס הראשון של היהודי מאירופה כלפי הערבים הוא יחס של עוינות, יחס אוריינטליסטי קלאסי. היחס השני הוא יחס אקזוטי. הם שומרים על המסורת היהודית הוותיקה. הם אותנטיים למסורת ושומרים עליה. כשבני העלייה השנייה רוצים לשמור על המסורת הם מתלבשים כמו ערבים. היהודים מגיעים לארץ ישראל ומחקים את בני הארץ. יש האומרים כי זוהי הוכחה שהיהודים לא היו אוריינטליסטים. אבל זוהי הוכחה שהם היו אוריינטליסטים שראו את החלק האקזוטי האוריינטליסטי בערבים.
היחס למזרחים דומה ליחס לערבים ושונה ממנו. דומה באמביוולנטיות שלו. המזרחים הם פרימיטיביים. השאלה שעולה כל הזמן היא האם אפשר "לתקן" את המזרחים או לא? כלומר מראש ההנחה היא שצריך לתקן אותם. אבל, היחס השני למזרחים הוא שהם יגלו לנו את המסגרות היהודיות האותנטיות.
1896 הקמת התנועה המזרחית שהושתקה בזמנה ונעלמה כיוון שהושתקה גם מספרי ההיסטוריה. התנועה הזו העלתה רעיונות שרלוונטיים עד היום.
אלה שוחט כתבה דוקטורט על המזרחים בקולנוע הישראלי. הדברים שאלה שוחט כתבה בספרה היום מקובלים לחלוטין אבל היו דחויים לא מעט שנים. ניסו להעלים את ספרה. המאמר שלה הוא המאמר האקדמי הראשון שנכתב על המזרחים בישראל במונחים של אוריינטליזם. באותו תקופה שאלה שוחט כותבת, בשנות השמונים, מפרסם שלמה סבירסקי ספר הנקרא "לא נכשלים אלא מנוכשלים". התפיסה של אלה שוחט מראה שהמזרחים הם נכשלים, לא מסוגלים להרבה וכדאי להסליל אותם רק לבתי ספר מקצועיים, שילמדו ויתפרנסו, אין סיבה שילמדו בבתי ספר עיוניים, זה מעבר להשגתם. שלמה סבירסקי מראה שמדובר בתהליך של נכשול. הוא עוקב אחר ההיסטוריה ואחר ההשכלה מדור העולים, הבנים והנכדים. היה ניתן לחשוב שהמצב של הדור השלישי של המזרחים יהיה טוב יותר. אבל יש פה תהליך מכוון (אבל לא מודע) לנכשל את המזרחים. אלה שוחט כותבת כי על מנת להשתלב בחברה הישראלית המזרחים נאלצו לוותר על התרבות המזרחית בתוכה גדלו והתרבות היהודית שלהם שלא התאימה למסגרות החדשות. כמו שהעולים מאירופה נאלצו לוותר על יהדותם גם המזרחים נאלצים. רק שאצל היהודים מאירופה זה היה ויתור וולנטרי, אצל המזרחים זה היה אילוץ על מנת להשתלב. ילד מזרחי שמגיע כילד חוץ לקיבוץ נאלץ למחוק את תרבותו. הרעיון היה שניתן "להציל" את הילד אם ירחיקו אותו מהשפה, המוזיקה ומכל התרבות הדתית שלו. עזיזה כזום מחזירה את הדיון לשאלת היהודים והמזרח, לשאלה שקודמת לציונות. שאלה שהיא קריטית להבנת היחס היהודים לאירופים בכלל. עזיזה כזום מתארת את "שרשרת המזרוח" של היהודים עצמם. ממתי היהודי נהיה מזרחי? בתוך תהליך החילון והמודרניזציה, שאלת המזרחיות של היהודים היא קריטית.
