אוריינטליזם כנושא, לא עומד בפני עצמו, הוא תמיד קשור לנושאים אחרים. כשהאוריינטליזם עומד בפני עצמו הוא נשאר ברובד של מוצא וצבע עור. כשהוא נכנס להיבטים אחרים כמו שאלות של מסורת, או תהליך החילון של אירופה, הוא מקבל את המשמעות הגדולה שלו.
בקורס שלנו התמקדנו בשני היבטים של המזרח – המזרח התיכון ובתוכו יהודי המזרח התיכון. אמנם זו קטגוריה חובקת כל – כל מי שאינו מערבי הוא מזרחי. המערב היה ועודנו, מעצב השיח. למערב יש שליטה כלכלית וצבאית לצד שליטה בשפה שאנו משתמשים בה. המערב הוא המערב הנוצרי למרות שלעיתים הוא מנסה לטשטש את הנצרות שלו לאור תהליך החילון אבל המערב שאדוארד סעיד מדבר עליו הוא מערב נוצרי. אדוארד סעיד החילוני, ניסה להציע חילוניות אחרת. בתגובה אנשים הסכימו למרחב חילוני אחר אך לא לחילוניות אחרת. מרחב חילוני אמור לממש את מה שהחילוניות מתיימרת לייצג (קיום של בני אדם שונים זה מזה במרחב משותף). התמונה הססגונית של חיים קהילתיים מעורבים בערים הגדולות לעיתים רבות מסתירה את המעמדות הקיימים מתחת לפני השטח (העיר תל אביב היא העיר ההומוגנית ביותר בארץ, "העיר הלבנה", אין בה ערבים למשל – תל אביב היא דוגמא קיצונית של שאלה ליברלית כלל עולמית. בדרום תל אביב יש הרבה יותר הטרוגניות אבל אלו השוליים של העיר). למעשה במרכזי הערים הגדולות שאמורות לייצג את הליברליות והחילון דווקא שם קיים העיוורון הגדול, דווקא שם יש הומוגניות גדולה לרוב ומעמדות ברורים. העיוורון הוא בדימוי העצמי של העיר שבאמת משוכנעת בהטרוגניות שלא קיימת בה באמת.
לאדוארד סעיד הייתה אהבה למוזיקה קלאסית. הוא היה פסנתרן ויחד עם הפסנתרן והמנצח דניאל בירנבוים היהודי רצו להקים ביה"ס למוזיקה קלאסית. אותה מוזיקה שוגנר היה אחד מגדולי ממציאה שכתב את המאמר "היהודים והמוזיקה" שטען כי היהודים משחיתים את המוזיקה. הביקורת על אדוארד סעיד לא הגיעה רק מהמערב אלא גם מהמזרח למשל אחת החשובות שבהן נכתבה על ידי מלומד פקיסטני מוסלמי חשוב איג'אז אחמד. המיקום של אדוארד סעיד כלבן-שחור, מערב-מזרח הוא קלאסי להבאת הסוגיה. אמנם סעיד התעלם משאלת הדת בספרו. מבלי לדבר על דת, אי אפשר להתקדם עם נושא האוריינטליזם. היתרון הגדול של סעיד הוא בהצבת המושגים. אפילו אם אנשים לא אוהבים את סעיד אי אפשר להתעלם ממנו ומהמושגים שטבע (למבחן – לכתוב על סעיד בחצי עמוד. סעיד הוא היסוד המכונן).
טלאל אסד כתב את הספר "כינון החילוניות". הוא היה אנתרופולוג שכתב את חלק מהדברים של סעיד כעשור לפניו. טלאל אסד הוא דוגמא קלאסית לנישואין מעורבים. אביו היה יהודי מוינה שהגיע לארץ ב1919, הסתייג מהציונות, הפך לחברו של יעקב דהן (הנרצח הפוליטי הראשון בהקשרים הציונים המוקדמים. יהודי הולנדי שעלה לארץ והתחרד. ביקש מהבריטים לדבר איתו ולא עם הציונים והאמין כי הוא, ולא הציונים, יכול להביא שלום. דיבר בשפות אירופיות כמו הבריטים. ב1924 נרצח בהוראת יצחק בן צבי). אביו של טלאל אסד התאסלם לאחר מכן.
מצד אחד כזום ושוחט שהדיון אצלן הוא על מאבקי הכוח. אצלן יש ויכוח עם ההגדרות מתוך אמונה שיש צורך בהגדרה אחרת, אוניברסלית, שלא תהיה אוריינטליסטית. החזון הסמוי הוא של חברה מערבית ליברלית שבה בני אדם ממוצאים שונים חיים יחד. ומצד שני בוזגלו ופדיה שאצלם הדיון הוא על דרכי התגובה. הקורא הסמוי בכל המאמרים הוא הקורא האשכנזי. המאמרים של בוזגלו ושל פדיה הם דור אחר. המוקד שלהם הוא התגובה המזרחית. אצל שניהם התגובה המזרחית שלהם מובילה אותנו לשאלות של דת. בוזגלו מדבר על היהודי המסורתי. פדיה מדברת על הפיוט. שניהם לוקחים את נקודת המוצא של הדיכוי המזרחי אבל האופציה שהם מנסים לתאר, האופציה של "הדור השלישי", לא מופנית רק כלפי מזרחים אלא לכולם. הם מציעים פרספקטיבה אחרת. במקום לחפש מסר אוניברסליסטי (של אנושות אחת מאוחדת) הם מציעים דרך אלטרנטיבית שמקורה דווקא במסורת היהודית. דרך המזרחי הם מזכירים לנו שהמזרחי הוא לא אזרח שחום עור אלא אדם שמציע אלטרנטיבה יהודית חלופית, אלטרנטיבה תרבותית. בעקבות כזום, שניהם אומרים שיהודי זו קטגוריה שמונחי המערב הוא מזרחי. הראשון שמוגדר כמזרחי בישראל הוא היהודי הגלותי המנסה להיות חלק מהתרבות הגרמנית. שאלת המזרחים בישראל, על מנת שתקבל עומק ושנבין למה כל העולם עוסק ביהודים מזרחים, תלויה במקום של היהודי "בין לבין". כזום אומרת לנו כי טענותיו של סעיד לא רלוונטית רק ליהודים בישראל אלא ליהודים בעולם המודרני בכלל. תהליך החילון החל בכך שהיהודי זוהה עם המזרח ומאז הוא מנסה לברוח משם.
