החברה הישראלית -השסע שבין דתיים וחופשיים סיכום תהליכי שינוי

ציונות דתית:

·   משותפים זוטרים לתחושת עליונות: עד 1967 או 74 )הקמת גוש אמונים,( הציונות

הדתית בישראל הייתה קבוצה חברתית ופוליטית שהייתה שותפה זוטרה של תנועת העבודה. חלק ניכר מהציבור בציונות הדתית היה מעמד ביניים שהדגש שלו היה על שילוב של דתיות ולאומיות. החל מהקמת גוש אמונים, מתרחשת מהפכה בציונות הדתית, שבה אנשי גוש אמונים הגדירו עצמם כחלוצים האמיתיים שממשיכים את

דגניה. כלומר, הם הציונים האמיתיים. תנועה העבודה התאבנה, ולכן הציונות הדתית צריכה להוביל את החברה. ככל שעובר הזמן, אנו עדים בציונות הדתית ליותר תחושת עליונות לעומת הציונות החילונית, שבאה לידי ביטוי בכל מיני צורות. הם רואים עצמם כאליטה החדשה של ישראל, ולכן רוצים להגיע למקומות החלטה והכרעה. זה בולט במיוחד בצבא, שם מתרחשת עלייה בציבור חובשי הכיפות

הסרוגות בקרב הקצונה הזוטרה והבכירה. התחילו לעלות שאלות – האם הקצינים נאמנים לצבא, לממשלה או לרבנים? מה קורה אם צריך לפנות יישובים? יש שיח של מלחמות דת. ביטוי נוסף לתחושת העליונות הוא יחס דו-ערכי לחילוניות – מצד אחד זלזול בתרבות הישראלית שנוצרה מאז התקופה הטרום-מדינתית, ומצד שני יחס של

קנאה וניסיון להידמות לחילוניות. עוד דבר שמשקף זאת זה המהלך של בנט – מציונות קיומית לציונות יהודית: פרויקט אידיאולוגי שטענתו היא שהציונות הדתית בשלה להנהיג את החברה בישראל. לפיכך, הוא מנסה ליצור מפלגה שתפנה

לקהלים רחבים בימין בישראל ולא רק לציונות הדתית.

·   רדיקליזציה דתית, פוליטית ומשיחית: כדי להבין את תהליכי הרדיקליזציה צריך

לחזור למפגש של המודרניות עם החיים היהודיים המסורתיים. תגובה אחת הייתה ההסתגרות החרדית, תגובה שנייה הייתה של הציונות הדתית – שילוב לאומיות ודתיות. עבור אנשים דתיים, החיבור הזה בין לאומיות לבין דתיות יוצר בעיות

הלכתיות. איך ניתן להסביר שמי שמובילים את הציונות הם אנשים לא דתיים? יש

כאן שאלה תיאולוגית איך ניתן להסביר את העובדה שמי שהוביל את הציונית ועמד בראש המחנה – גם הפועלים וגם הרוויזיוניסטיים – אלה אנשים חילוניים. היה צריך למצוא לשאלה זו מענה דתי, והמענה ניתן על ידי הרב קוק, שטען שהציונות היא

חלק ממהלך משיחי. הוא נתן משמעות דתית משיחית לציונות. כך ניתן להסביר גם את השואה. העובדה שהתרחש ה״נס״ הזה של מלחמת ששת הימים, זה אומר שאנחנו ממש בתוך מהלך הגאולה. המהלך הזה הוא תהליך מאוד חשוב שעיצב ומעצב את הציונות הדתית. עד שנות ה,50- מה שהניע את הציונות הדתית הוא השילוב של לאומיות ודת. משנות ה,50- ובעיקר לאחר ,67 הציונות הדתית מתחילה לעבור תהליכים מאוד מהירים של רדיקליזציה – מציונות דתית לדתיות ציונית. יש

ביטויים רבים לדגש שניתן יותר לדת מאשר לציונות: למשל, הקפדה על דתיות, הפרדה בין בנים לבנות, עליית חשיבות הרבנים בחיים החברתיים – אלה דברים שלא היו בשנות ה50- או ה,30- יש הרבה יותר דתיות בהשוואה בין-דורית. בציונות הדתית לא הלכו עם פאות, ופתאום יש ציונים דתיים עם פאות כמו חרדים. גודל הכיפה משתנה. כל מיני ביטויים של רדיקליזציה דתית ומשיחית. זה הוביל קבוצות מסוימות לקחת את המשיחיות כמה צעדים קדימה – לפוצץ את מסגדי הר הבית. או למשל סביב ההתנתקות, הרבה מאוד אנשים האמינו שההתנתקות לא תתרחש כי

המשיח יגיע קודם.

·   תהליכי חילון: מחקרים משנות ה90- הצביעו על תהליכים מאוד משמעותיים

שמתרחשים בקרב בני נוער מהציונות הדתית, בקרב תלמידי ישיבות ותיכונים מסוגים שונים – הממצאים הראו שלפחות שליש מכל מחזור בקרב הציונות הדתית אינם ממשיכים להיות דתיים ברמות שונות – או שהופכים לחילונים בפועל או  למסורתיים. התהליכים של החילון, שלפחות שליש מהשכבה הדורית הביאו להיווצרות הקטגוריה של הדתל״שים, שגם בתוכם מדברים על רצף של אנשים

ברמות שונות. זה תהליך מאוד משמעותי.