גורמי יסוד שעיצבו ומעצבים את החברה הישראלית

גבולות אתנו-לאומיים: בישראל חיים כ6- מיליון יהודים מתוך כ14- יהודים בכל העולם, וככל הנראה קשה להאמין שישראל תהפוך למדינה בה גרים יהודי כל העולם. במאה ה20- רואים

שהפסיקו להתקיים שני ריכוזים גדולים של יהודים בעולם: אין כמעט יהודים בארצות

האסלאם ובמזרח אירופה )בעקבות השואה וההגירה מברה״מ. עדיין יש, אבל הרבה פחות.( רוב היהודים שחיים מחוץ ישראל חיים בארה״ב, כ6- מיליון. עולה השאלה – מיהו יהודי בארה״ב? מתברר שזו שאלה לא פשוטה בגלל נישואי תערובת. אם תיקח את ההגדרה ההלכתית מדברים על 6 מיליון יהודים, אבל בהגדרה היותר רחבה אפשר להגיע ל8-9- מיליון. על פי חוק השבות, כל יהודי בעולם הוא אזרח מדינת ישראל בפוטנציה. כלומר, כל

יהודי שחי בכל מקום יכול תוך 24 שעות להפוך לאזרח מדינת ישראל בתנאי שהביא מסמכים

שהוכיחו שהוא יהודי. חוק השבות הוא לא חוק יסוד בישראל, והכנסת יכולה לבטלו ברוב רגיל – אבל זה אחד החוקים החשובים במדינת ישראל כי הוא מגדיר את הגבולות הקולקטיביים. ישנם אזרחי

מדינת ישראל שלא חיים בשטח הריבונות, ובשנים האחרונות קורה דבר מעניין – אם אדם חי את רוב חייו בישראל ולקראת גיל פנסיה יחליט לעזוב את המדינה, הוא עדיין יכול לקבל קצבת זקנה. הימין הישראלי רוצה לתת להם זכות הצבעה למרות שהם גרים בחו״ל, כי הם

מניחים שרובם תומכי ימין – אבל זו מחלוקת כי הם לא משלמים מסים ולא חיים פה. הפלסטינים אזרחי ישראל מהווים 20% מהאוכלוסייה. הפלסטינים בישראל קשורים בקשרים

שונים עם העם הפלסטיני ועם העם הערבי. בישראל יש מיליון ששת מאות אלף פלסטינים,

אבל יש מחלוקת לגבי כמה פלסטינים יש בשטחים – לפי הלמ״ס הפלסטיני יש 4.6 מיליון פלסטינים בגדה המערבית. על כך יש מחלוקת – דמוגרפים יהודים לא כל כך קונים את המספרים האלה. אמנון סופר טוען שסה״כ יש 4.2 מיליון פלסטינים ולא .4.8 יש גם קבוצה שטוענת שבסה״כ יש רק מיליון וחצי פלסטינים בגדה המערבית ולא .2.8 הפלסטינים בישראל קשורים לפלסטינים בשטחים, שקשורים לפלסטינים בתפוצה. מרכיב מאוד חשוב

בזהות הפלסטינית היא לא רק המקומית, אלא גם הערבית. זה קשור בגלל הוויכוח על זכות השיבה – כל המפלגות היהודיות בכנסת מסכימות שלא תהיה זכות שיבה של פלסטינים למדינת ישראל. כעיקרון, הציבור היהודי שולל את העיקרון של זכות השיבה. רוב הפלסטינים

עומדים על זכותם לזכות השיבה למקומות שמהם הם עזבו – חיפה, עכו, מג'דל )אשקלון.(

חלק מההנהגה הפלסטינית אומר שזכות השיבה לגדה המערבית. יש ההערכות שונות שמ- 1967 עד 2002 כמאה אלף פלסטינים מהשטחים הפכו לאזרחי מדינת ישראל ולמעשה מימשו את זכות השיבה בפועל. קודם כל בגלל איחוד משפחות – נישואין בין תושבי הגדה

לתושבי ישראל; כל מיני משתפי פעולה שישראל העבירה אחרי הסכם אוסלו; פוליגמיה. ב- 2002 התעוררו בישראל להבין שיש כאן סיפור, וחוקקו את חוק ההתאזרחות שמונע מבני זוג

פלסטינים להינשא ולגור בישראל – הם צריכים לגור בגדה. .4 גבולות על פי מבנה הריבוד: עובדים זרים הופיעו בישראל במימדים גדולים אחרי הסכם

אוסלו. אחרי ההסכם, הממשלה הובילה מהלך של מניעת כניסה של פלסטינים לעבוד בישראל, אבל עדיין היו סוגים של תעסוקות שאזרחי ישראל היהודים לא היו מוכנים לעבוד בהן, ולכן התחילו להביא עובדים זרים – חלק על ידי הסכמים בין מדינות וחלק על ידי מתן

אפשרות לכל מיני מהגרי עבודה להגיע לכאן בצורה חוקית. גורם נוסף לכך זו הגלובליזציה. חלק מהמהגרים מגיעים כחלק מניסיון למצוא חיים יותר טובים. יש גם פליטים, שזו עוד

קבוצה שנכנסה לישראל עד שנבנתה הגדר. מסתננים יש 40 אלף, רובם מאריתריאה, מבקשי מקלט יש 14,800 איש – מתוכם כ6,000 מאוקראינה והיתר מגיאורגיה. עובדים זרים – 84 אלף חוקיים )רובם בסיעוד,( לא חוקיים – 16 אלף. בנוסף, יש עוד 73 אלף

פלסטינים מהשטחים שעובדים בישראל. כל אלה הן קבוצות שאנחנו צריכים לשאול האם הן חלק מהחברה בישראל או לא. ישראל מנסה לסלק את הפליטים והמסתננים. אי אפשר להבין את החברה בישראל בלי להבין את הקבוצות האלה – השכר שלהם מוריד את השכר

של כולם וכו.'