פילוסופים, מצורעים ואוכלי אדם: אלכסנדר הגדול ותחילתה של התקופה ההלניסטית

המיתוס שהיהודים עובדים לראש חמור

 לפי יב"מ העלילה הזאת הייתתה  בעלת אופי משפיל מאוד והוא משווה את ההשפלה הזאת לעוד שתי עלילות שהתחברו נגד היהודים שגם הן היו משפילות כמו למשל העלילה של המצורעים וגם עלילת  הדם שנדבר עלייה בהמשך. מכיוון שמניאנס כתב בשנת 944 לפנה"ס זה אומר שהיא קודמת

לסיפור מרד החשמונאים (שלאחריו התפתחה שנאה נגד היהודים.)

 הרקע לכתיבת העלילה נגד היהודים-  האם מניאנס התכוון להאיר את היהודים באור שלילי? האם הוא שונא יהודים? מניאנס היה הכותב היווני הראשון שכתב נגד היהודים. בן כוכבא כתב ספר על תדמית היהודים בספרות היוונית ובו הוא כותב על מניאנס. הוא חושב שמניאנס לא כתב את העלילה הזאת נגד היהודים. בר כוכבא קודם כל מציין שמניאנס היה מחבר בעל השפעה מסוימת. הוא למד באלכסנדריה עם החוקר עם ארתוסנס מקירני (הוא היה התלמיד שלו,) אדם בעל חשיבות. העלילה על ראש החמור הופיעה בעבודה של מניאנס שהתפרסה בפרסום רחב באותם ימים. בה היה מידע על ישובים שהופיע בסדר גיאוגרפי. המטרה של הספר לא הייתה לשמש מדריכים או סוחרים אלא

רצה להציג לקוראיו סיפורים פולקלוריסטים קלים לקריאה שעוסקים גם בנושאים מיתולוגיים וגם לא. המאפיין של העבודה הזו היא לא יישובים גדולים משום שאנשים ידעו עליהם דברים אלא אזורים נשכחים כדי להפתיע את הקורא ולהציג בפניו חומר שהוא עוד לא שמע עליו. ז"א המטרה שלו הייתה לגרות את הדמיון ואת העולם האסוציאטיבי של הקוראים בהנחה שהקורא האינטלקטואלי מכיר את

המיתוסים של העולם היווני. הוא שיחק עם האסוציאציות כך שהקורא היה מחבר מקומות למיתוסים. בר כוכבא: "ברצונו למשוך ולגרום לקורא הנאה, מניאנס הדגיש כל מה שמוזר ומפליא. הדגש על הצד

הדמיוני גרם לכך שאין הפרדה ברורה בין היסטוריה למיתולוגיה- בין עולם האלים לבין עולם האנשים.

כל סיפור מסופר בצורה נאיבית ומעניין שאין ביקורת או היסתייגות. את הכל מניאנס מציג כאילו אמת

לאמיתה."

 המחקרים  שנעשו על  העבודות שלו  מראים שאין  הוא ממציא סיפורים אלא הוא משמר ומעבד סיפורים ממקור אחר בלי לגלות מהם מקורותיו. החוקרים גילו שהסיפור על אפולו ועל גניבת ראש

הזהב מקורו באדום. השם עצמו של גיבור הסיפור, זבידוס- מקורו בשם ערבי ונבטי. העיר שמוזכרת-

דורא היא אדוריים שהייתה בלב הממלכה האדומית על הר חברון והקשר עם אפולו, לפי בר כוכבא,  מסגיר  את המקור של הסיפור הזה מכיוון  שהייתה קהילה של אדומים במצרים  שזיהו את  האל האדומי המקומי בשם "כוס" עם "אפולו." כוס היה אל האור אנחנו מקשרים עם אפולו ועם הדרך שלו למקדש תוך כדי ניצוצים של אור מהלבוש של עץ שזבידוס עשה לעצמו. יש מלחמה ממושכת בין

היהודים לבין אדום- המתח ביניהם היה קיים עוד מזמנה של שיבת ציון במאה השישית לפנה"ס.

המתח המשיך גם בזמן מרד החשמונאים כאשר האדומים שיתפו פעולה עם הסלאוקים נגד היהודים. מנסיס היה במצרים באזור שנת 944 לפנה"ס כשהייתה קהילה פורחת של אדומים במצרים ויכול

להיות שהוא שמע את הסיפור הזה מהם במצרים. דבר נוסף שרומז על הדבר- כנראה שמקור

הסיפור הזה הוא במצרים. בר כוכבא מציע שהסיפור הזה היה זמן רב לפני זמנו של מניאנס. בר  כוכבא  מפריד  בין הכוונה של הסיפור הראשוני לבין הכוונה של הסיפור של מניאסנס. המטרה הראשונית של הסיפור הראשוני שכתבו האדומים במצרים הייתה בהתאם למסורת המזרחית, הניסיון לגנוב את האל של האויב. הכוונה- כשלוקחים ממקדש את פסל האל, המטרה היא לבטל את ההגנה של האל על המקדש ועל העם שלו. הגניבה היא שנותנת את ההצלחה במאבק והמשמעות שלה היא ניצחון של האל אפולו על האל של האויב. המטרה של הסיםור של מניאנס אנחנו מוצאים מוטיבים

יוונים:

· מבנה מעץ כדי להיכנס למקדש היהודי מזכיר את סיפור הסוס הטרויאני במיתולוגיה היוונית. זה מופיע גם במסורת המזרחית. למשל- מצאו פפירוס "האריס" שמספר על כיבוש יפו ע"י פרעה ששמו תותמוזיס השלישי. מסופר בפפירוס על בניית סלי מתנות לאלילים והמתנות והעוגות היו בתוך הסל וגם חיילים היו בתוך הסלים. אנשי יפו הכניסו את סלי המתנות

והחיילים תקפו.

·   רעיון גניבת האל לאויבים מופיע הרבה בספרויות המזרחיות.