"הרומן של ססוסטריז" – היו כמה פרעונים שקראו להם באותו שם, אבל בעצם כל השליטים האלו
בעבודה האת התקבצו לאדם אחד שהפך להיות גיבור אגדי שמה שמאפיין אותו זה הכיבושים
הצבאיים שלו. אחד מהמלכים בשם זה, לפי ארודותוס (יווני שכותב במאה החמישית לפנה"ס לפי
מסורות מצריים) הוא כבש אנשים שחיו ע"י ים סוף, כבש אזורים נרחבים באסיה וגם את אירופה. במצרים הוא ניהל מדיניות נאורה ומאוד מתפתחת. הוא בנה תעלות (עניין עקרוני במצרים כי כל
החקולאות מבוסס על השקייה של מים שבאים מהנילוס.) ההצלחה שלו במישורים האלה נובעת
מההתאמה שלו לערכים של האלילים האלה. המטרה הייתה לחזק את המודעות בזהות התרבותית
דרך הצגת האידיאל השלטוני המצרי.
פרעה אחרוני מקומי. בעבודה זו
לפנה"ס.
352-309
(הפרעה אחרון-)
"החלום של נקטאנבוס"
נקטאנבוס נרדם בממקדש במפפיס (אחת מהבירות המסורתיות של הפרעונים במצרים) וחלם על סירה שבה עמדו האלים של מצרים בנמל של ממפיס. אחד מהאלים שהיו בסירה, אונוריס אל המלחמה אל הצייד, אמר לאיסיס מלכת האלילים שהוא מילא את פקודתה לשמור על ארץ מצרים אבל נקטנאבוס זילזל במקדש שלו ובהוראות שלו. הכוהן הגדול לא ממלא את תפקידו ולכן אונוריס לא יכול להגן על נקטאנבוס (בגלל הזלזול של פרעה כלפיו.) אז נקטנאבוס מתעורר מהשינה, התעניין מה קורה עם המקדש של אונוריס וגילה שיש כמה כתובות בכתב המסורתי של הכוהנים שעדיין לא הושלמו. אז נקנאבוס שלח לשם אומן שיסיים את כתיבת הכתובת אבל בדרך לשם האומן השתכר
ופגש איזו עלמה יפה והעבודה לא הסתיימה. אנחנו מבינים שיש אלמנטים היסטוריים עם אגדתיים. השורה התחתונה: השושלת הפרעונית הופסקה ומחפשים את הסיבה ללמה היה כיבוש זר. הסיבה
כאן היא שהאלים לא יכולים להגן על מצרים כי בעצם המצרים לא שמרו על חובותיהם כלפי האלילים. הרעיון הוא שכל עוד המצרים שומרים המסורת ומכבדים את הדת המקומית ואת האלילים המקומיים ואת המקדשים, הם זוכים לתמיכה משמים. אם הם פוגעים בסדר האלילי אז האלילים לא מגנים
עליהם ואז הם יכולים ליפול לידי צרות של העולם. במילים האחרות, מחפשים רציונליזציה כדי להבין את המציאות. הכיבוש התרחש כיוון שהייתה פגיעה במסורת המצרית. זהו הסביר שכיח שאפשר
למצוא בהרבה עבודות שמסבירים מאורעות פוליטיים שהתרחשו.
"הכרוניקה הדמותית-" אוסף של נבואות ושל פירושי נבואות שמתייחסות להיסטוריה של מצרים החל מהמאה החמישית לפנה"ס (שבה התרחש הכיבוש הפרסי) שנכתבו בכתב הדמותי. נבואה זו מספרת שתחזור להיות שולט במצרים שושלת מקומית ובעצם בודקת את התנהגות של הפרעונים העתיקים כדי לבחון אם הם שמרו על החוק או לא. הנביא שמדבר מצפה לתקופה בה ישלוט אדם שבא מאזור
מסוים והוא יגרש את היוונים. כנראה ששם היה מקדש חזק עם אוכלוסיה של כוהנים שבחלקם
אחראים על כתיבת העבודות הספרותיות האלה. זה מה שקראנו קודם "ווישפול טהינקינג." הם
חושבים על דברים חיוביים- גירוש היוונים ממצרים. הוא יביא למצרים לחם ללא חשבון (זה דבר
חשוב כי התושבים המצרים היו איכרים והעבודות המצריות היו קשורות לאקלים) וגם צאן ועוד פעם יתחדשו קורבנות אמיתיים לאלים. משתקף כאן שהמצרים הרגישו שהפולחן היווני מקלקל את הפולחן המצרי. אז היה זלזול בפולחן המקומי המצרי. אותו איש שיבוא מהאזור המסוים לא יבוא לבד אלא
יבוא עם לוחמים. יש כאן ביחד את הצד הפוליטי- גירוש היוונים, הצד החברתי- לחם ובשר, צד צבאי- צבא גדול. הלוחמים שיבואו יתלבשו על האויב- השלטון היווני ואז המנהיג הזה יוכתר כפרעה וכל אחד יקבל לחם. יש מודעות לבעייה במצרים של האיכרים- העוני, הצורך בלחם. אז האלה העיקרית של מצרים איסיס תשמח- שמחה תחזור להיות שלטת במצרים והחוק והמסורת יחזרו להיות בתוקף
במצרים.
