ריבוד בחברה הישראלית – השסע האתני מזרחים-אשכנזים

היבטים ריבודיים:

·   השכלה: כשמדברים על השכלה, צריך להיות ערים לכמה תהליכים שהתרחשו

לאורך זמן:

o   צמצום פערי השכלה ברמות נמוכות: הפערים הגדולים בין מזרחים

ואשכנזים הלכו והצטמצמו בעיקר ברמות ההשכלה הנמוכות. אם בשנות ה- 60 היו פערים מאוד גדולים, ככל שעובר הזמן רואים שהפערים הולכים ומצטמצמים בעיקר בהשכלה יסודית ותיכונית. בפועל, דור ההורים שהיגרו לארץ בשנות ה50- היו פחות בעלי השכלה, וחוק חינוך חובה הביא לידי כך שרמת ההשכלה של כל האוכלוסייה עלתה. אם ב1961- חציון ההשכלה

באוכלוסייה היהודית היה 8.4 שנות לימוד, אנחנו מדברים היום על חציון של

השכלה של יותר מ.13-

o   פערים בהשכלה תיכונית: מזרחים-מקצועי, אשכנזים-עיוני.

עד שנות ה80- מערכת החינוך התיכונית הייתה מורכבת משתי מערכות מרכזיות – חינוך עיוני שהוביל לבגרות וחינוך מקצועי. בעקבות ביקורת על הכוח המרבד של מערכת החינוך )אם למדת בחינוך מקצועי הסיכוי שלך להשכלה אקדמית הוא מאוד קטן,( משרד החינוך צמצם את בתי הספר המקצועיים והפך אותם לבתי ספר טכנולוגיים שחלקם יוקרתיים ומובילים

לבגרות וחלק קטן עדיין לא יוצרים הזדמנות להגיע להשכלה מעבר לתיכון. בתי ספר מקצועיים היום, חלו בהם שינויים, אך עדיין קיימים בתי ספר מקצועיים שמלמדים תחומים לא רלוונטיים והם נמצאים בפריפריה ואצל

ערבים. הפערים בהשכלה התיכונית מבנים את הסיכוי להשכלה אקדמית. אמנם חלים שינויים אבל עדיין המבנה הזה יוצר הסללה בתוך מערכת

החינוך בישראל. o   פערים בהשכלה אקדמית: הנתונים מלמדים אותנו שהפערים בהשכלה

אקדמית נותרו גדולים. כלומר, אמנם לאורך השנים גדל חלקם של המזרחים

בהשכלה הגבוהה מ11%- בשנות ה60- ל30%- כיום, אבל עדיין האוכלוסייה האשכנזית משכילה יותר מבחינת השכלה אקדמית. להשכלה של ההורים יש השפעה מובהקת על ההשכלה של הילדים שלהם, גם כאשר מפקחים על משתנים מסוגים שונים. אם לאמא יש השכלה אקדמית – זה מעלה פי 2 את הסיכוי שלילדים תהיה השכלה אקדמית, ואם לאבא של זה מעלה את הסיכוי פי .3 דיי ברור מכך שקיימים פערים מאוד גדולים בין מזרחים ואשכנזים

בהשכלה אקדמית. צעירים ילידי ישראל שהוריהם יוצאי אסיה–ואפריקה – יש להם סיכוי קטן יותר לרכוש השכלה אקדמית בהשוואה לילידי ישראל שהורים ילידי אירופה. גם כשמסתכלים על אלה שיש להם השכלה

אקדמית, גם שם יש פערים. למשל, מזרחים בעלי השכלה אקדמית למדו בעיקר מקצועות של מדעי הרוח והחברה ופחות מדעים והנדסות. גם אם אנשים כבר הגיעו להשכלה אקדמית, יש דיפרנציאציה מאוד גדולה בסוג ההשכלה. יש גידול בשיעור האקדמיים ממוצא מזרחי, אבל לא באותו היקף

של מוצא אשכנזי. אם מסתכלים על נשים, השכלת נשים בישראל עושה לא פחות מאשר מהפכה. גם נשים ממוצא מזרחי וגם מאשכנזי, נקודת הפתיחה שלהן הייתה יותר נמוכה מהגברים, ולאורך זמן רמת ההשכלה של נשים הלכה וגדלה

והפער בין השכלת נשים להשכלת גברים הולך ומצטמצם כל הזמן. יש

יותר סטודנטיות וזה מאוד בולט בקרב נשים מזרחיות. אם מסתכלים על נשים ממוצא מזרחי, רואים שהן עולות בהשכלה שלהן על גברים מזרחים והן כמעט שוות לנשים ממוצא אשכנזי מבחינת שנות לימוד – אבל לאמבחינת המקצועות שלומדים. יותר נשים מזרחיות יילמדו הוראה, ונראה

הבדלים במקצועות יוקרתיים. זה לא המקרה של גברים מזרחים. אם שואלים למה – הסבר אחד יצביע על גנטיקה, הסבר שני יגיד שנשים

שקדניות ומשקיעות יותר, והסבר נוסף יצביע על סוגים של בתי ספר. מלכתחילה היו פחות מגמות מקצועיות לבנות, הייתה הכוונה יותר של בנות ללכת לעיוני ובנים למקצועי. הייתה לזה השפעה על הסיכוי להגיע להשפעה

                                                                              אקדמית. אם נסתכל על דור ההורים )הגיעו מחו״ל( לעומת דור הבנים )נולדו בישראל:( אצל דור ההורים, יוצאי אירופה-אמריקה למעט פולין ורומניה מרוכזים בחלק הגבוה של ההשכלה, ויוצאי אסיה-ואפריקה למעט מצרים מצויים בתחתית. בדור הבנים, רמת ההשכלה של כולם עלתה אבל נוצרה

דיפרנציאציה בין רמת ההשכלה של אשכנזים ומזרחים. יוצאי אסיה-אפריקה

הלכו ונהיה דומים זה לזה ויוצאי אירופה נהיו דומים בהשכלה שלהם. כלומר,

ילידי ישראל ממוצא אשכנזי הצליחו להשיג יותר מבחינה אקדמית.