כדאי לדעת

אוריינטליזם כנושא, לא עומד בפני עצמו, הוא תמיד קשור לנושאים אחרים. כשהאוריינטליזם עומד בפני עצמו הוא נשאר ברובד של מוצא וצבע עור. כשהוא נכנס להיבטים

עזיזה כזום מדברת על אוריינטליזם שנוצר מ"שרשרת מזרוח"/"שרשרת מערוב" – כל אחד נעשה מערבי על חשבון השני. כל אחד בשרשרת חייב להגדיר את עצמו כמערבי

לכאורה בעולם המודרני הדמויות הללו לא רלוונטיות. הבעיות והמתח נובעים מכך שלא מדברים על מסגרות מנותקות אלא על מסגרות משותפות. מי שחושב על שיתופי פעולה

מאמרו של יעקב שביט "האם ליהודים יש דמיון" מדבר על ההבדלים בין ארים לשמים בהקשר של מזרח ומערב. בעולם המודרני, החי בדיכוטומיות הללו יש ביקורת

המושג "התמערבות" הוא מושג של כפייה. יש התמערבות שהיא חלק מאימוץ תרבותי. יש רגע בו המערב מזהה את עצמו לחלוטין עם מודרניות (סעיד מציין את

רבי בנימין (יהושע פרלמן) היה יהודי שומר מצוות מאנשי העלייה השנייה, היחידי שגילה עניין ביישוב הספרדי בישראל. היחיד שסבר כי היישוב היהודי הספרדי צריך להוביל

שלילת הגלות היה מושג מכונן של התודעה הציונית. הטענה הייתה ששלילת הגלות היא בין היתר, שלילת כל מה שמוגדר כמזרחי. זה מה מאפשר לנו לראות

מהו היחס לערבים בארץ ומהו היחס ליהודים מזרחים? יש לציין שהקטגוריה "מזרחים" היא קטגוריה משתנה עם לא מעט שמות (ספרדים/יהודים ערבים וכד'). בראשית הציונות, היא

אלה שוחט ושאלת האוריינטליזם והיהודים בישראל ובהקשר הרחב המערב מגדיר את עצמו בניגוד למזרח כמתקדם ונאור יותר ממנו. ניגוד נוסף הוא הניגוד של חילוני-דתי. חילוני

אוריינטליזם הוא קודם כל שיח. מגוון הביטויים בהם מופיע היחס מערב-מזרח כיחס מכונן. המזרח כמו שאנחנו מבינים אותו הרבה פעמים הוא יצירה של המערב. המערב