אוריינטליזם הוא קודם כל שיח. מגוון הביטויים בהם מופיע היחס מערב-מזרח כיחס מכונן. המזרח כמו שאנחנו מבינים אותו הרבה פעמים הוא יצירה של המערב. המערב יוצר דימוי של מזרח על מנת להגדיר את עצמו. הדיכוטומיה של "מערב ומזרח" היא חלק מניגודים שהגדירו את המערב. כמו הניגוד של "גברי-נשי". השאלה של מזרח וגבריות- נשיות. שבה ועולה. באופן עקרוני המערב הוא גברי – רציונלי וחזק והמזרח הוא נשי – רגשי. עדיין למזרח יש און גברי, גאווה מסורתית. ניגוד נוסף הוא הניגוד של "חילוני ודתי". השיח של חילוני ודתי הוא גם כן שיח אוריינטליסטי. התכונות שמיוחסות לדת הן התכונות המיוחסות לאויב. דת לא רציונלית, פסיבית, אלימה, עצלנית, אנטי רפלקסיבי (לא מקבלים ביקורת) מול חילונים רציונליים, אקטיביים, פרודוקטיביים, סובלניים יוזמים, רפלקסיבי (בעל יכולת לביקורת עצמית), פרוגרסיבי כל אלו מתכתבים עם גברי – נשי. המזרח הוא המקור וממנו התפתח המערב. המערב מתקדם. לכן הוא צריך את המזרח – הוא התפתח ממנו. המזרח התנוון אחרי תור הזהב שלו בימי הביניים (אפילו כשהיה ויכוח על המשוררים שיש לשים על השטרות נתנו דוגמא את רבי יהודה הלוי כמשורר מזרחי טוב של פעם ולא הייתה דוגמא מודרנית יותר). מערכת הניגודים היא הבסיס של התרבות האירופית החילונית. תרבות שאומרת כי לאור העובדה שהיא השתחררה, זכותה לשחרר את האחרים. האירופאים מרדו בתרבות הדתית האירופית ולכן זכותם לתבוע מאנשים אחרים להשתחרר מהדת שלהם ולעבור למודרנה.
החילון של השיח באירופה המודרנית משמעותו מעבר מתיאולוגיה של שנאת ישראל מסורתית ליחס ליהודים כמזרחים באירופה. מהו הבסיס לעוינות כלפי היהודים בימי הביניים? תחילה, בתור אלו שהרגו את ישו. גם אם זה היה תפקידם זה היה תפקיד שמישהו היה צריך לבצע. ישו כיפר על החטא הקדמון עבור כל האנושות. אם ישו היה חי חיים שלמים לא הייתה נצרות, לא הייתה כפרה על החטא הקדמון. המוות של ישו הוא מוות ייחודי שמוביל לגאולה. בנוסף, היהודים לא קיבלו את הבשורה ולא התנצרו. הנצרות רואה את עצמו כעם ישראל החדש. ברית חדשה מול ברית ישנה, היהודי הישן מול היהודי החדש (ממש כמו שהיישוב הציוני בראשית ימיו הגדיר. לפי אותם מונחים של מזרח-מערב: פרודוקטיבי מול יהודי ישן שחי על כספי החלוקה, רציונלי ולא רציונלי (מתבסס על דת), פסיבי שמחכה למשיח לעומת הציונות שמביאה את המשיח, סגור ומסתגר לעומת הציונות הפתוחה וכד' – כלומר הניגוד של המערב-מזרח קריטי להבנת כל ההיבטים של התודעה הציונית בראשיתה). יש קשר ישיר בין אוריינטליזם לבין היחס ליהודים. ההתנצרות של היהודים מבשרת על פי הנצרות את בוא המשיח. היהודים לא זניחים בעיניי הנצרות (כמו הפגאנים למשל), יש חשיבות להתנצרות שלהם. הנצרות מאמינה שצריך להשאיר את היהודים במצב מושפל (ולא לחסל). גם כאן ניתן לראות את המוטיב שהיהודי מוביל אל הנוצרי. בדיוק כמו שהמזרחי מוביל אל המערבי. גם ההשקפות של היטלר ממוסגרות בתוך המשקפות של מזרח-מערב. למרות שהיטלר היה אנטי נוצרי. יש אפילו השקפות שמנסות לצייר את ישו כארי. למרות שהוא לא היה כזה, הוא נולד יהודי-מזרחי (ההגדרה של "אשכנזי" נוצרה רק במאה ה12).
אוריינטליזם נמצא בהרבה היבטים של התודעה המערבית המודרנית. העבר של ימי הביניים גם הוא חלק מהתפיסה הזו. ימי הביניים בעיניי הנצרות נתפסים כתקופה של חושך. חושך מול אור. נאורות היא חלק מהאור. הנאורות מזוהה עם אור בכל השפות וכל היתר בחשכה. בנצרות היהודי מואשם בכך שהוא לא רואה את האור. יש לו את הכלים, יש לו את התורה והוא מכחיש את המשיח. לא מאמין באור ובקדמה (בנוסף הוא גם רצח את האל – טיעון בעייתי מבחינה תיאולוגית). אחרי המהפכה הצרפתית והפרדת הדת מהמדינה היינו מצפים שהיהודים יינוקו מכל ההאשמות שלהם. אבל מה שקרה הוא שנוצרה רתיעה מהיהודים לצד הרצון לשלבם. כשמנדלסון כותב את חיבורו "ירושלים" פונה אליו אינטלקטואל אחר ושואל אותו "אם אתה כל כך חכם מדוע אתה לא מתנצר"? אם מישהו חכם כל כך הוא חייב להיות נוצרי. השאלה המרכזית שמעסיקה את האירופאים היא האם היהודים יוכלו להיות כמותם? האם אפשר לתקן את האשמות מהיהודים ולהפסיק להירתע מהם? באירופה מתנהל ויכוח בין כריסטיאן דום ודוד מיכאלי. ב1782 דום מפרסם את האיגרת שלו וטוען כי היהודים כאלו בגלל הדיכוי שלהם. אם הם ישתחררו מהדיכוי הם יהפכו להיות בדיוק כמו שאר האירופאים. היהודים יכולים להפוך להיות אזרחים מועילים. כנגד זה יוצא דוד מיכאלי, חוקר מקרא ואוריינטליזם. מיכאלי טוען כי אי אפשר לתקן את היהודים, זה עניין מהותי. יהודי הוא מכרח וכמכרח הוא זר לתרבות המערב. בניגוד לדום הוא אומר כי זה לא הדיכוי שהופך את היהודים לכאלה אלא הם עצמם. שני הצדדים חושבים שצריך לתקן את היהודים. הוויכוח הוא אם אפשר לתקן את המזרח.