החברה הישראלית – המערכת הפוליטית והמפלגתית

·   התפתחות הפוליטיקה הקורפורטיסטית ושקיעתה: אם נסתכל בתחום של חברה

וכלכלה, נראה שלאורך הזמן החשיבות של המפלגות בישראל הלכה ונחלשה, ומקומן נתפס על ידי שחקנים חדשים. אפשר לדבר על מספר שחקנים שהם

החשובים ביותר בתחום הכלכלה והחברה: הסוכנויות המדינתיות, ההון )המעסיקים, תאגידים( והעבודה )ארגוני מעסיקים.( אם נסתכל על התחום הכלכלי-חברתי

בישראל, רואים שחלק גדול זה לא בין המפלגות, אלא בזירה הזו של מדינה- מעסיקים-איגודי עובדים. מאז שנות ה90- אנו עדים מצד אחד לתהליך של היחלשות של העבודה המאורגנת והתחזקות ההון, ובשנים האחרונות יש תיקון של המצב. אנו עדים לשקיעה של הכוח של העבודה. יש לדבר על כמה תהליכים שהביאו לשינוי בכוח של העובדים בישראל: שינוי ראשון קשור ביחסים שבין המדינה לבין

ההסתדרות ובמיוחד להחלטה של המדינה בתקופת ההיפר-אינפלציה לצמצם באשראי שעומד לרשות המפעלים ההסתדרותיים. מאז שנות ה50- ועד שנות ה80- מפעלי ההסתדרות נהנו מאשראי מאוד זול שהמקור שלו היה בהפרשות של העובדים לקרנות פנסיה. בזמן האינפלציה החליטו לקצץ בהטבות האלה שמקבלים מפעלי ההסתדרות, ובשל כך הם נקלעו לשורת משברים כלכליים. התגובה שלהם הייתה לפנות לראשי מפלגת העבודה שיפעלו כדי שהמדינה תמשיך לתת להם משאבים. בתהליך הדרגתי, מפלגת העבודה הפכה למפלגת ההסתדרות – לדאוג  לאינטרסים של ההסתדרות. עד אז, להסתדרות היו שני כובעים – מצד אחד היא הייתה איגוד מקצועי שמאחד את העובדים, ומצד שני היא הייתה מעסיק גדול. זה

ניגוד אינטרסים שהביא לכך שהיא העדיפה את האינטרסים של התאגידים. התוצאה הייתה שקבוצה של פוליטיקאים ברשות חיים רמון החליטו לערוך שינוי במקום של ההסתדרות ובכוח הפוליטי שלה. הוא רץ כמזכיר ההסתדרות וניצח, והחליש את הכוח הכלכלי של ההסתדרות על ידי מכירת התאגידים בראשות ההסתדרות

והפיכתה ממעסיק לאיגוד מקצועי. ״חוק ביטוח בריאות ממלכתי״ חוקק בין היתר כדי להחליש את הכוח של ההסתדרות, כי עד אז כדי לקבל שירותים מקופ״ח כללית היית צריך להיות חבר הסתדרות. כתוצאה מהתהליך הזה, חלק גדול מהאנשים שהיו חברים בהסתדרות בגלל הרצון לקבל שירותי בריאות, הפסיקו להיות חברי הסתדרות. בבת אחת, ההסתדרות איבדה שליש מחבריה. מאות אלפים הפסיקו

להיות חברים בהסתדרות הכללית. במאזן שבין ההסתדרות, הממשלה והמעסיקים – ההסתדרות נחלשה והממשלה והמעסיקים מאוד התחזקו. גורם שלישי הוא צמיחת סוג חדש של כלכלה – כלכלת היי-טק. הרבה מאוד מהם מתנגדים לעבודה מאורגנת, זה חוזים אישיים. נוסיף לכך שהרבה מאוד מהתעסוקות החדשות בישראל הן תעסוקות של עובדי קבלן, חברות כוח אדם, שיש שם התנגדות של המעסיקים

להתארגנות של העובדים. התוצאה הכללית היא שהעבודה המאורגנת בישראל, בדומה למקומות אחרים, הלכה ונחלשה. בשנים האחרונות אפשר לומר שאנו עדים לשינוי מסוים בכוח של העבודה המאורגנת, התחזקות בשנים האחרונות. מהרגע שההסתדרות הפכה לאיגוד מקצועי, היא התחילה לדאוג יותר ויותר לאינטרסים של העובדים של החברות הממשלתיות. עובדים שיש להם כוח לפגוע בחלקים גדולים של הכלכלה בישראל. בשנים האחרונות רואים שההסתדרות, שפעולה בעיקר לטובת העובדים המאורגנים בחברות הגדולות, עושה יותר ויותר פעולות לאגד אנשים במקומות עבודה. זה כי יש לה יותר תחרות. היא לא חזרה לכוח הפוליטי

שלה כמו שהיה עד סוף שנות ה,90- אבל במאבק בין ההסתדרות למדינה להון, היא החזירה לעצמה חלק מהכוח שלה. שחקן שהתחזק מאוד מאז שנות ה80- זה ההון הגדול. בעלי העסקים התחזקו מאוד. הפוליטיקה הקורפורטיסטית תרמה ותורמת

להיחלשות הכוח של המפלגות.