החברה הישראלית – השסע הלאומי

סכסוך,מלחמה, צבא

שינויים פנימיים בחברה בישראלית:

o   המאבק על הזהות הקולקטיבית: יש מאבק נמשך על מהי הישראליות ואיך

מגדירים אותה. זה מאבק שמתנהל בזירות שונות, כולל בצבא. לדוגמה, המאבק בין חיל החינוך לרבנות הצבאית; מאבק בין שוויון להדרת נשים

בצבא. o   שינויים במשטר הפוליטי–כלכלי: מעבר ממשטר של מדינה מפתחת

למשטר ניאו-ליברלי, בו המדינה מעבירה יותר אחריות ליחיד.

·   שינויים פנימיים בצה״ל:

o שיקולים תקציביים: השינוי המהותי שמתרחש בצה״ל מאמצע שנות ה80- זה ניסיון לעבור לצבא ״קטן וחכם״ – כלומר לקצץ בכל החלקים של הצבא שלא תורמים ישירות לביטחון. למשל, גל״צ, הכשרת עולים חדשים, הוצאה

לאור. במעבר לצבא קטן וחכם – נשאלות השאלות למה צריך את זה. עם השנים חלו שינויים משמעותיים בתקציב הביטחון בישראל – אם מסתכלים על החלק היחסי של תקציב הביטחון, רואים שהוא הולך וקטן. השינויים בתקציב חייבו את צה״ל לערוך שינויים בתקציב שלו. החלק היחסי של

תקציב הביטחון הולך וקטן – אבל החלק המוחלט הולך ונשמר. המשמעותיות התקציביות הן שבגלל שהתקציב של צה״ל הוא רק 6%

מתקציב המדינה, צה״ל צריך לכלכל בצורה יותר מחושבת את ההוצאות שלו ולקצץ בתחומים שאינם נודעים לליבת העשייה של הצבא עצמו. חלק גדול מתקציב הביטחון הולך להוצאות של שכר ופנסיות. זה מחייב את הצבא

לעשות שינויים מאוד גדולים בהיבטים של ניהול כוח האדם שלו. o שינויים באופי המלחמה: המלחמה האחרונה שהייתה מלחמה טוטאלית גדולה בין צבאות הייתה מלחמת יום הכיפורים. מאז ,1973 כל המלחמות

והמבצעים שצה״ל מנהל – אלו מלחמות בעצימות נמוכה, מאבק בטרור. סוג זה של מלחמות אומר שצריך לשאול איזה סוג של צבא צריך – האם יש צורך

באוגדות טנקים? האם צריך ספינות קרב? חיל אוויר עם הרבה מטוסים?

אופי המלחמה הביא לשינויים מאוד משמעותיים במבנה של הצבא. בנוסף, סוג המלחמות החדשות מחייב שינויים בהיערכות טכנולוגית. לדוגמה, כיפת ברזל. כל טיל של כיפת ברזל עולה בין 40 ל100- אלף דולר. הצבא הופך להיות משועבד מאוד לטכנולוגיות, אבל רק חלק קטן מתקציב הביטחון הולך

לרכישות ולהצטיידות – ולכן צריך לעשות שינויים במודל של הצבא. o  היעדר קונצנזוס בנושאי שלום ומלחמה: הוויכוח האידיאולוגי בחברה

הישראלית מתקיים לא רק בחברה האזרחית אלא גם בצבא עצמו. היעדר

הקונצנזוס בא לידי ביטוי בכל מיני צורות המשפיעות על תפקוד הצבא.

לדוגמה, מאז שנות ה,80- יש גידול בסרבנות הגלויה וסמויה לשירות בצה״ל. להיעדר הקונצנזוס והמחלוקות הציבוריות יש השפעה על בעיית היעדר

המוטיבציה – בצבא הסדיר רואים את זה פחות ויותר בצבא המילואים.

בעיות גדולות מאוד של מוטיבציה שבסופו של דבר הביאו לידי צורך לערוך

שינויים מאוד בסיסיים במבנה של הצבא.

.2 ביטויים לשינויים מצבא עם לצבא מקצועי:

·   שינויים במדיניות כוח–אדם:

o   מילואים: ירידה מאוד דרמטית בצבא המילואים. נכון למאי ,2016 מתוך 2.1

מיליון אזרחים בגיל 21-45 )גיל המילואים( – פחות מרבע רשומים למילואים, ורק 6% שירתו 20 יום לפחות בשלוש השנים האחרונות. הצבא קיצץ מאוד את צבא המילואים – יש תר״ש גדעון בין 2015 ל2018- שבמסגרתה 100 אלף חיילי מילואים שוחררו. לאור זה, אם רק חלק קטן מצבא המילואים )שהוא רוב הצבא(

לא משרת במילואים – האם עדיין אפשר לקרוא לצה״ל צבא העם? מאז שנות ה- 80 עולה גם השאלה של שוויון בנטל – מה קורה בחלוקה החברתית? למה חלק  משרתים וחלק לא? הצבא הגיב לכך בניסיונות לתת מענים ברמה הסמלית וברמה החומרית )תשלום נדיב לאנשי מילואים, מענקים.( עולה השאלה האם

אפשר לדבר על צבא המילואים בישראל כצבא העם. o  סדיר: בנות ובנים: במהלך שנות ה90- הצבא הסדיר הלך וגדל, בעיקר כתוצאה

מההגירה מברה״מ – 10% מכל הצבא הם מהגרים מברה״מ. הצבא מבחינה

דמוגרפית הלך וגדל – אבל מצד שני הגידול באוכלוסייה הגדיל גם את הקבוצות שלא משרתות. חלק מהשינויים בצבא הם קיצור תקופת השירות לבנים – שינוי

שיוצר אילוצים מאוד גדולים על הצבא עצמו מבחינת כוח אדם.

בנות: ב2016- 42% מכלל הבנות היהודיות לא מתגייסות משיקולים של דת. כלומר, רק 60% מהבנות מתגייסות. מי משרת? מי ה?57% בעיקר נשים

חילוניות ומסורתיות, אם כי לאחרונה שליש מהבנות הדתיות מתגייסות לצה״ל. בגלל שצה״ל נתקל בבעיה של כוח אדם – אין מספיק גברים – צה״ל, בלי

שיקולים פמיניסטיים או של שוויון, התחיל במהלכים לפתוח יותר תפקידים בתוך הצבא לנשים – למשל, תפקידי לחימה )הגנת הגבולות.( השיקולים הם שיקולי

כוח אדם, אין מספיק בנים, ולכן הוא פותח יותר תפקידים. בנים: 72% מהבנים היהודים מתגייסים, 28% לא מתגייסים. 15% תורם

אמונתם, 7% סיבות רפואיות וכו.' התחזית של הצבא היא ששיעור הבנים שלא מתגייסים יילך ויגדל בשנים הקרובות בגלל שבקבוצות הגיל הרלוונטיות שיעור החרדים הולך וגדל. אם מסתכלים על כל מחזור גיוס של בנים, 60% מכלל

הגברים מסיימים את כל השירות ו40%- משתחררים במהלך השירות מכל מיני סיבות. שיעור מאוד גדול לא מסיים את השירות, בעיקר אנשים בשנה הראשונה ובעיקר מתפקידי נהיגה ומנהלה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שלצד הצמצום

בגודל הצבא הסדיר, יש אנשים שמשרתים יותר משלוש שנים. מוטיבציה: בעלי נתוני גיוס גבוהים מתגייסים בעיקר ליחידות טכנולוגיה. יגיל לוי טוען שיחידים מהמעמד הבינוני הגבוה, בעיקר אשכנזים, מרוכזים במערכי

טכנולוגיים ומודיעין, ואילו ביחידות הלוחמות מוצאים אנשים ממעמד סוציו- אקונומי יותר נמוך. הצבא מקבל מבנה מעמדי שיש לו השלכות גם על שוק העבודה בהמשך. השינויים האלה הביאו את הצבא להציע לעשות דיפרנציאציה בשירות הצבאי – חיילים בתפקידים מנהליים ישרתו שנתיים, תומכי לחימה ולוחמים ישרתו שלוש ובשנה הנוספת הם יקבלו שכר מינימום. ועדת החוץ והביטחון לא אישרה את זה מסיבות אידיאולוגיות. כלומר, הצבא בעצמו מעוניין

להוביל שינויים. o   קבע: הצבא משיקולים תקציביים ערך קיצוצים מאוד גדולים באזרחים עובדי

צה״ל בעיקר בתפקידים של מנהלה, ולצד זאת ניסיון לחזק את המערך הלוחם

ובעיקר מודיעין וטכנולוגיות על ידי יצירת מסלולי שירות לקצינים ונגדים כדי להשאיר אותם, כמו בניית שכונות מגורים, הארכת גיל הפרישה ומסלולי לימודים

אקדמיים. צה״ל מנסה להתמודד עם הבעיה שקשה מאוד להשאיר אנשי קבע.

זה מעלה שוב את השאלה האם אפשר לדבר על צבא העם או על צבא חצי-

מקצועי.