החברה הישראלית -השסע שבין דתיים וחופשיים חלק ה'

ההיבט המשפטי: חופש דת אך לא חופש מהדת

א. דיני אישות – נישואין וגירושין: הנישואין בישראל הם נישואים דתיים בלבד שמעוגנים על ידי הרבנות הראשית, ואין

אפשרות בישראל לנישואים אזרחיים. השיטה הזו יוצרת מצבים משפטיים מאוד בעייתיים – למשל אין אפשרות לאנשים מדתות שונות להינשא. החוק בישראל מכיר

בנישואין אזרחיים שנעשו במקומות אחרים, אבל זה לא מחייב את הרשויות הדתיות. זוג שנישא בחו״ל ורוצה להתגרש – אין לו אפשרות להתגרש אלא דרך הממסד הדתי. אם

אחד מבני הזוג או שניהם אינם יהודים לפי ההלכה – יש איזה פתרון במשרד המשפטים. לגבי פסולי חיתון, יש קטגוריות מאוד בעייתיות כמו כהן וגרושה, ממזר יכול להינשא רק עם ממזרה, ילד שנולד לכהן וגרושה לא יכול להתחתן. יש מרשם במשרד הפנים של כל

הקטגוריות האלה. הבעיה המרכזית בנישואין וגירושין היא פגיעה בשוויון בין גברים ובין נשים. דיני האישות הדתיים מעניקים יתרון לגברים, ויש כאן אי-שוויון. בדת היהודית רק גבר רשאי להעניק

גט, ואם הגבר מסרב לתת גט האישה הופכת להיות עגונה. אישה יכולה לסרב לקבל גט, אבל בתנאים מסוימים היא תוגדר כמורדת ולעיתים יכולים לאשר לבן זוג שלה להינשא

לאישה אחרת.

ב. מיהו יהודי – מיהו גר ומי רשאי לגייר:

עד סוף שנות ה,80- זו הייתה מחלוקת מאוד גדולה בישראל לגבי השאלה מיהו יהודי. בסופו של דבר נקבע שיהודי, לצורך נישואין וגירושין, הוא מי שנולד לאם יהודיה, אינו בן

דת אחרת.

ג. גיור רפורמי וקונסרבטיבי: משנות ה80- המחלוקת היא למי יש את הסמכות לגייר. היהדות האורתודוקסית היא הקבוצה החזקה פוליטית וחברתית בישראל והיא תובעת את הזכויות החברתיות. מחוץ למדינת ישראל, רוב היהודים הם לא אורתודוקסים אלא

רפורמים או קונסרבטיביים והשאלה של הגיור הפכה לשאלה של מחלוקת בין מדינת ישראל לבין העם היהודי. הרבנות בישראל לא מכירה בגיורים שנעשים בקהילות לא אורתודוקסיות ולעיתים גם בקהילות אורתודוקסיות, וזה יוצר מחלוקות מאוד גדולות כי

העוצמה של האורתודוקסים לקבוע בישראל מי ייחשב יהודי ומי לא – יש לזה השפעה על

המעמד של הקהילות היהודיות הלא אורתודוקסיות בעולם. המפלגות הדתיות בישראל, גם של הציונות הדתית וגם החרדיות, ניסו לשנות את החוק שקבע שגיור בישראל הוא רק אורתודוקסי וזה לא הצליח. עם השנים, הלכו ונוצרו מחלוקות סביב הגיור של

רפורמים וקונסרבטיביים שמתרחשים בישראל. בית המשפט העליון הכיר בגיורים של רפורמים וקונסרבטיביים שנעשו מחוץ לישראל. הרפורמים והקונסרבטיביים רצו גם לגייר בישראל, אבל המפלגות הדתיות התנגדו לכך וזה התגלגל לבג״ץ, וזה הגיע לפשרה

שנקראת ״גיורי קפיצה״ – אחרי שגומרים ללמוד כאן, נוסעים לחו״ל כדי לעבור את הטקס ומוכר במדינת ישראל. אין הסכמה בישראל לגבי גיור רפורמי וקונסרבטיבי שנעשה בישראל. מה שמעניין זה מה שקורה בשנתיים האחרונות לגבי גיורים

אורתודוקסים שלא נעשים ברבנות הראשית. אפשר לערוך גיורים אצל חרדים ולא דרך הרבנות שנקראים ״גיורים פרטיים״, ובית המשפט העליון קיבל את הגיורים האלה. זה יצר מצב מאוד מעניין שהרבנות הראשית, שנשלטת על ידי חרדים, מתנגדת לגיורים שעושים חרדים אחרים שלא יושבים ברבנות. יש מחלוקת מאוד גדולה סביב העניין הזה

ויש ניסיון של המפלגות החרדיות ושל הציונות הדתית לאסור על הגיורים האלה. ד.  סוגיית השבת: כבר מאז התקופה הטרום-מדינתית זה היה נושא למחלוקת. שבת

נקבעה כאחת מימי המנוחה הרשמיים במדינת ישראל ולא הייתה מחלוקת על כך, אלא על באיזו מידה ניתן לקיים פעילויות של בידור, תרבות, תחבורה ציבורית. היו ניסיונות

לקבוע כללים לכל המדינה על כך, אבל הוחלט לבסוף שהרשויות המקומיות הן שיקבעו.

יש מחלוקת מאוד גדולה לגבי השבת שחלק ממנה גם מגיע לבית המשפט העליון. הציבור בעד פתיחה של מרכזי קניות מחוץ לערים, וחלק יותר גדול בעד פתיחה של

מוקדי תרבות. ה. שירות צבאי של בחורי ישיבות: ב,2017- קיבלו דחיית שירות 12 אלף. לגבי בנות

הייתה הסכמה פוליטית מלכתחילה והמספרים הרבה יותר גדולים – 42% מהבנות לא

משרתות בצבא על בסיס של הצהרה דתית. בקרב הבנים, 72% מהבנים משרתים.

המחלוקת הידועה – חברת הלומדים.

ו. ניתוחי מתים: חרדים מתנגדים לניתוחי מתים וזו מחלוקת. ז.  הפלות: סוגיה במחלוקת חוקית אבל בפועל אסור לעשות הפלות בישראל מטעמים

סוציאליים אלא רק מטעמים שמסכנים את שלום האמא. בפועל, כל מי שרוצה לעשות

הפלה במימון ציבורי – אין ירידה במספר ההפלות. זה לא נושא למחלוקת בישראל. ח. קבורה