החברה הישראלית -השסע שבין דתיים וחופשיים חלק ו'

מהתגוננות להתפשטות: החברה החרדית הלכה וגדלה מבחינה מספרית לאורךזמן. ב1948- הקהילה החרדית בישראל מתוך אוכלוסייה של 700 אלף מנתה כ30- אלף. ב,1990- החברה החרדית מונה כ100- אלף. ב,2017- החברה החרדית מונה קצת מעל מיליון. אנו רואים כאן שהמספר של החרדים מ30- אלף לקצת מעל מיליון – מדובר על 12% מתוך אוכלוסיית ישראל. זה גידול עצום. כדי להסביר את הגידול

הזה יש לדבר על כמה תהליכים:

o   הגורם הראשון הוא גידול טבעי, אבל דמוגרפיה יכולה להסביר רק חלק

מהגידול.

o   החברה החרדית הכפילה את עצמה במהלך שנות ה50- על ידי הצטרפות

של יהודים ממוצא מזרחי.

o   עוד מהלך הוא גלים גדולים מאוד של חזרה בתשובה. לפי הסקר של

הלמ״ס, מתוך אוכלוסייה של מיליון חרדים – 200 אלף הם חוזרים בתשובה.

הגידול באוכלוסייה החרדית הביא לתהליכים של התפשטות, בעיקר במרחב הגיאוגרפי. הוקמו ערים חרדיות, בעיקר בשטחים. הגידול של החברה החרדית חייב מימון – ההסכם הקואליציוני ב77 נועד לממן את החברה החרדית, את

מערכת החינוך. שני המשרדים החשובים לחרדים: משרד הפנים ומשרד השיכון, כדי להבטיח את הבנייה בשכונות וביישובים החרדים כדי לתת את התקציבים לבנייה ציבורית וכו.' אין ספק שהאינטרסים החברתיים לקיים את חברת

הלומדים הביאה לשותפות העמוקה בין הליכוד לבין המפלגות החרדיות.

·   התבדלות חלקית של הציונות הדתית: בשונה מהחרדים, הציונות הדתית לא

הסתגרה מפני המודרניות אלא אימצה אותה. הפתרון שלה היה שילוב של דת

ולאומיות. עם זאת, אפשר לזהות בציונות הדתית ובעיקר בזרמים החרד״לים שלה ביטויים של התבדלות גיאוגרפית, אך זו לא אסטרטגיה של התבדלות. הדבר הבולט ביותר בהתבדלות אלו היישובים של המתנחלים – רוב ההתנחלויות בעלות גוון דתי

ואין שם חילונים. אלה יישובים דתיים וזו סוג של התבדלות, אבל אין שם מטרה.

ד. אינטגרציה חברתית:

·   רשתות חברתיות נפרדות: לחרדים יש רשתות חברתיות נפרדות לחלוטין, ולציונות

הדתית יש קשרים גם עם לא חרדים. מדובר גם במסגרות אחרות של תקשורת –

לחרדים יש עיתונות משלהם, ולציונות הדתית את ״כיפה״ וכו.'

·   הפרדה במערכת החינוך: מערכת החינוך מופרדת מגילאים מאוד צעירים ועד

השכלה גבוהה בין הקבוצות החברתיות השונות.

ה. עמדות הציבור ביחס לשסע: השסע הזה נתפש כשסע החריף ביותר בחברה בישראל. לפי סקר מכון גוטמן, שני שליש מהאוכלוסייה בישראל חושב שזה השסע החמור ביותר והמאיים ביותר על החברה בישראל. השסע הזה גם הלך והחריף לאורך השנים כתוצאה מתהליכים פוליטיים מקטבים כמו הסכם אוסלו, ההתנתקות, ההתנחלויות. התפישה היא

שהשסע הזה הולך ומחמיר. יש שנים בהן רואים הקלה מסוימת אבל באופן בסיסי

התפישה היא של שסע מאוד חריף שמאיים על יציבות החברה.

ההקשר  הפוליטי: מעמדן של המפלגות הדתיות לאורך זמן

המבנה של קואליציות בישראל נותן יתרון למפלגות הדתיות הרבה מעבר לכוחן האלקטורלי. עד ,1977 המעמד של המפלגות הדתיות במערכת הפוליטית היה של שותפים זוטרים. מפא״י תיאורטית יכלה לבחור את מי שהיא רצתה והעדיפה את המפד״ל, מכיוון שאלו היו מחירים נמוכים מבחינתה. השינוי של המבנה הפוליטי העצים את הכוח של המפלגות החרדיות שהפכו  למפלגות לשון מאזניים. המפד״ל, שהייתה בת ברית של מפלגת העבודה, הפכה להיות בת ברית של הימין והכוח שלה הפך לפחות בעל עוצמה לעומת המפלגות החרדיות. ההשתנות הזו

של המערכת הפוליטית והמעבר למבנה דו-קוטבי מ77- עד 96 ולאחר מכן מבנה של התפרקות המערכת הפוליטית, העצים מאוד את הכוח של המפלגות החרדיות בישראל. המהפך העיקרי שהתרחש בישראל הוא הכניסה של המפלגות החרדיות לקואליציה ולממשלה. בממשלה הראשונה, ,48 המפלגות החרדיות היו בממשלה – אבל זה היה חד פעמי. עד 77 המפלגות החרדיות היו מחוץ לקואליציה, ו77- מסמן את כניסת המפלגות החרדיות מטעמים של צורך לקיים את חברת הלומדים. ככל שחברת הלומדים גדלה מספרית וככל שהעוני הלך וגדל בחברה

החרדית, הדרך לפיתרון הייתה כניסה לקואליציה עם הליכוד. גם הכניסה של המפלגות החרדיות לקואליציה לא הייתה מלאה. המפלגות האשכנזיות, מ77- עד הממשלה האחרונה לא היה שום שר חרדי כשר אלא כסגן שר, מתוקף הטענה החרדית שהם לא מקבלים אידיאולוגית למדינת ישראל וגם כי ברגע שיש שר הוא אחראי קולקטיבית לכל החלטת

ממשלה. בממשלה הנוכחית, כיהן לתקופה מאוד קצרה השר ליצמן בגלל שלפיד פנה לבג״ץ. הוא חייב את ליצמן להיות שר, אבל זה לא ארך הרבה זמן. זה לא המקרה של ש״ס, כי היא לא

מתנגדת אידיאולוגית למדינת ישראל אלא מקבלת אותה ורואה עצמה כחלק מהמדינה.

הכניסה של המפלגות החרדיות לקואליציה נועדה להבטיח משאבים לחברה החרדית, אבל זה גם אחד העקרונות המרכזיים למחלוקות בחברה החרדית. ש״ס הוקמה כתוצאה מהאפליה של

החרדים האשכנזים כלפי החרדים המזרחים. מה שמאחד את המפלגות החרדיות במובן הפוליטי הוא העניין שהח״כים כפופים לרבנים, לא בכל נושא אבל בשאלות עקרוניות ובנושא הכניסה לקואליציה. הרבנים החרדים מתערבים. מה שמעניין עכשיו זה התהליך שאין יותר גדולי דור בעלי כוח הלכתי. השאלה הגדולה היא מה יקרה למפלגות החרדיות? יש הערכות שנראה הופעה של מפלגות חרדיות חדשות יותר כמו הפלג

הירושלמי שלא מקבלים את ההחלטות של מועצת גדולי תורה או תופעה יותר מעניינת – הכניסה

לכנסת של חרדים מודרניים. לגבי העניין של רבנים, הציונות הדתית התאפיינה עד שנות ה80- בכך שהרבנים שלה לא התערבו בנושאים פוליטיים. אבל בחלקים היותר חרד״ליים של הציונות הדתית כמו סמוטריץ

ואריאל יש לרבנים תפקיד הרבה יותר גדול. ב״תקומה״ יותר נשמעים לרבנים ודומים לחרדים.

יש התקרבות מסוימת, גם פוליטית, בין המפלגות החרדיות לחרד״לים.