החברה הישראלית – עלייה-הגירה-קליטה

ההגירה של שנות ה90- מברה״מ לשעבר:

 מאפיינים דמוגרפיים:

·   גיל: האוכלוסייה של העולים מברה״מ היא אוכלוסייה הרבה יותר מבוגרת

מהאוכלוסייה הוותיקה. הגיל החציוני שלהם הוא ,38 לעומת גיל חציוני של 31 בקרב האוכלוסייה היהודית הוותיקה. שיעור הקשישים בקרב המהגרים מברה״מ הוא כמעט פי 2 מהחלק שלהם באוכלוסייה. מספר הילדים הוא קטן. זה חשוב מבחינת מדינת הרווחה – נכנסה קבוצה יחסית מבוגרת, הרבה קשישים או אנשים שקרובים לגיל פרישה, שלא תרמה לביטוח הלאומי כי הם לא עבדו כאן והפרישו במשך השנים – ואז נוצר עומס מאוד גדול על הביטוח הלאומי. אנחנו עדים לתהליך שנכנסת קבוצה מאוד גדולה שתלויה בקצבאות האלה אבל היא לא תרמה להן, וככל שהמדינה עברה ליברליזציה זה דיי ברור שהאוכלוסייה הזו היא מאוד פגיעה, בעיקר המבוגרים

שהפכו להיות תלויים במדינת הרווחה והפכו לעניים.

·   מבנה המשפחה: בדרך כלל, בחברות מודרניות המשפחות הן יותר קטנות. ישראל

היא חברה עם אנומליה – חברה יחסית מודרנית אבל עם משפחות מאוד גדולות. יש הבדלים בין המשפחות שבאו מברה״מ למשפחות הוותיקות – המשפחות מברה״מ הן הרבה יותר קטנות. משפחת עולים בממוצע מונה 2.7 אנשים לעומת 3.1 בקרב הוותיקים. עם השנים אנחנו עדים לשינויים מאוד גדולים במבנה המשפחה מברה״מ – הם עוברים תהליך של ישראליזציה. הם באו במשפחות קטנות, אבל רואים גידול

במספר הילדים של נשים מברה״מ בהשוואה להוריהן. דבר נוסף – גיל הנישואין. המהגרים מברה״מ שהגיעו לכאן, בממוצע אנשים נטו להינשא בגילאים יותר צעירים מהאוכלוסייה היהודית הוותיקה. גם כאן רואים דמיון

הולך וגובר לאוכלוסייה הוותיקה – מאמצים את גיל הנישואין היותר מבוגר. ב1995-

כלות מברה״מ נישאו בגיל ,22.8 וב2013- זה עולה ל.27- עוד מאפיין של המשפחה אלו קשרים הדוקים מאוד בקרב המשפחות, סבא וסבתא שגרים עם ההורים זו תופעה שהייתה קיימת גם בברה״מ, שם היא הייתה עם בסיס בעיות דיור וכאן היא מתקיימת בגלל קשיי הקליטה. ב,2004- 10% ממשקי הבית של ברה״מ כוללים שתי משפחות – סבא וסבתא עם הילדים והנכדים. זה מבנה

משפחתי הדוק יחסית. דבר נוסף, שיעור יחסית גבוה של משפחות חד-הוריות. יש גידול לאורך השנים במשפחות החד-הוריות בישראל, ויש לכך משמעויות כלכליות לא

מבוטלות.

·   אזורי הגירה: אם מסתכלים על המהגרים, שליש הגיעו מהפדרציה הרוסית, שליש

הגיעו מאוקראינה ועוד 15% מבלרוס והארצות הבלטיות. רוב המהגרים מברה״מ הגיעו מהרפובליקות האירופאיות, וחלק יותר קטן (18%) מהרפובליקות של הקווקז ומרכז אירופה. זה חשוב כי בתוך ברה״מ היו הבדלים בין הרפובליקות מבחינת המודרניזציה – במערב הם היו יותר מהירים לעומת רפובליקות אסייתיות. חשוב לזכור גם שבברה״מ, בגלל מלחה״ע השנייה הייתה הגירה גדולה של מהגרים מברה״מ מהחלק האירופאי לחלק האסייתי, כך שגם אלה שהגיעו מהחלק האסייתי

הגיעו מהחלק האירופאי ועברו מודרניזציה.

ד. ריכוזים גיאוגרפיים: היווצרות מובלעות של רוסים: לעולים יש חופש בחירה. רובם הגדול של המהגרים העדיפו להשתקע בערים גדולות כמקום הראשון שלהן בישראל. עשרת הערים

הגדולות שנקלטו בהן: חיפה, תל אביב, באר שבע, נתניה, ירושלים, בת-ים, פתח-תקווה וחולון. כלומר, הרוב הגדול במרכז הארץ, במישור החוף. אם נסתכל מה קרה במהלך השנים, 40% מהמהגרים מתגוררים במרכז הארץ, 30% בצפון הארץ, 24% בדרום ועוד

6% באיו״ש. יש תופעה של היווצרות של מובלעות על פי ארצות מוצא ביישובים מסוימים: רחובות, פתח תקווה, קריית גת, כפר סבא וחיפה. זו תולדה במידה רבה של דפוס קליטת

העלייה שהיה פה. אידיאולוגיה של קליטה ישירה, כלומר – כל מהגר יכול לבחור היכן לגור. בפועל, זו קליטה באמצעות קשרים חברתיים. היות ואנשים נוטים להתגורר לצד אנשים שדומים להם, קיבלנו מבנה של מובלעות. בהמשך, היצע וביקוש בשוק הדיור הביא לידי כך

שאם אין לך אפשרות לגור בתל אביב אתה נאלץ לגור בבאר שבע. גם לשוק יש השפעה,

אבל הרשתות החברתיות הן מאוד משמעותיות.