החברה הישראלית – עלייה-הגירה-קליטה

ההגירה מברה״מ לשעבר ומתחים אתניים: חלק ניכר מהמהגרים הגיעו לכאן בלית ברירה, ורבים הגיעו לארץ מכיוון שמנעו מהם את האפשרות ללכת לארה״ב. זו אוכלוסייה

שהמוטיבציה העיקרית שלה להגירה היא שיפור רמת החיים ושאיפות להשתלב במעמד בינוני. כשהרוסים מגיעים ארצה, הם נמצאים במוביליות כלפי מטה אבל עם שאיפות

למוביליות כלפי מעלה, ויש מזרחים שנמצאים במוביליות כלפי מעלה. המפגש העיקרי בשוק העבודה הוא בין מזרחים לרוסים, ויש שם תחרות. אנחנו עדים לפוטנציאל מאוד גדול שלמתח בין המהגרים מברה״מ לקבוצות שונות בחברה בישראל. במהלך השנים, נעשו הרבה

מאוד מחקרים שמלמדים אותנו על העמדות של האוכלוסייה הוותיקה כלפי העולים מברה״מ. בישראל אוהבים את העלייה אבל לא אוהבים את העולים. הסקרים מעידים שיש קבוצות

שתומכות בעלייה ויש ששוללות. מי ששולל קליטת עלייה אלו אנשים צעירים מבחינת הגיל, בעלי רמת השכלה נמוכה, בעלי הכנסה נמוכה ממוצא מזרחי – שהדגישו את ההיבטים השליליים של העלייה מברה״מ. לעומת זאת, מי שמצדד בקליטה הם בדרך כלל בעלי

ההשכלה הגבוהה, רמת ההכנסה הגבוה ואשכנזים. כלומר, מי שממוקם גבוה בריבוד ולא מאוים מההגירה הזו מצדד מאוד בקליטת המהגרים. היחס השלילי כלפי העלייה מברה״מ הלך והתחזק מאז .1989 ברמה ההצהרתית, הישראלים מצדדים בעלייה, אבל ברמה התנהגותית רואים שיש עמדות שליליות. הן באו לידי ביטוי בעיתונות, בהתחזקות

הסטריאוטיפים. העלייה נתפשה ככזו שהביאה מאפיה רוסית, זנות, אלכוהול. יש יחס שלילי כלפי העולים. מהסקרים השונים, עולה כי לעולים יש יחס שלילי בעיקר כלפי המזרחים ובעיקר יוצאי מרוקו. זה הגיוני כי הם נקלטו במקומות שהיו בהם הרבה מזרחים ובעיקר

מרוקאים. המהגרים מברה״מ עברו תהליך של מזרוח, אבל היחס שהם קיבלו מהמזרחים דומה ליחס

שהמזרחים קיבלו מהאשכנזים הוותיקים – המהגרים עברו על ידי המזרחים דיכוי תרבותי.

המתח העדתי הוא דיי בולט, ואפשר לומר שהוא קיבל ביטויים במרחב הציבורי. זה בא לידי ביטוי בבחירות לרשויות המקומיות ובבחירות לכנסת – בבחירות ב1998- התקיימו בחירות לרשויות מקומיות ובהן התפרץ המתח בין המזרחים והרוסים. זה לא נותר ברמת הבחירות המקומיות, אלא גם התבטא בבחירות לכנסת ב1999- – חלק מההתחזקות של ש״ס

בבחירות האלה הגיע על רקע האיום של ההגירה מברה״מ. הייתה תחושה של איום שהמהגרים מברה״מ צוברים כוח פוליטי ומאיימים על המזרחים, וזה בא לידי ביטוי בסיסמת הבחירות של מפלגת ״ישראל בעלייה״ – אנחנו או ש״ס. מדובר על משרד הפנים, מי יהיה

שר הפנים – המזרחים החרדים או הרוסים. ח. ההגירה מברה״מ לשעבר ומתחים בין דתיים לבין חופשיים: השסע החמור ביותר בחברה

בישראל הוא בין דתיים לבין חופשיים, גל העלייה מברה״מ תרם לערעור היחסים בין הקבוצות שמרכיבות את השסע הזה. לפי נתוני הלמ״ס, בסוף 2014 מתוך 750 אלף עולים מברה״מ, 231 אלף מוגדרים כחסרי סיווג דתי. מדובר ב30% מהמהגרים מברה״מ שאין להם דת לפי הלמ״ס. כשאנחנו מדברים על חוק השבות, הוא קובע שיהודי הוא מי שהסבא שלו יהודי. מבחינה הלכתית, יהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה ואינו בן דת אחרת או

שהתגייר. כלומר, אנשים מברה״מ שתופשים עצמם כיהודים, בגלל שהמדינה נתנה את דיני האישות לקהילות הדתיות – הם מוגדרים כחסרי דת. אלה אנשים שתופסים את עצמם כיהודים, אבל הם לא יהודים במובן ההלכתי. האנשים האלה אינם יכולים להינשא בישראל, אי אפשר לקבור אותם כי כל בתי הקברות הם לפי קבוצות דתיות. בסך הכל, מקרב הנוצרים בישראל – רוב הנוצרים בישראל הם ערבים נוצרים וחלק קטן מההגירה מברה״מ כן

הגדיר עצמו כנוצרי. למשל, ב2014- 12 אלף מקרב העולים מברה״מ הגדירו עצמם כנוצרים. זה שיעור מאוד קטן מתוך העלייה. הרוב הגדול תפסו עצמם כיהודים, אבל לא יהודים לפי ההלכה. מתוך 750 אלף, 230 אלף איש אינם מוגדרים כיהודים לפי ההלכה וזה יצר המון

בעיות וחיכוכים שקשורים בנושאים של דת ומדינה.