יויוט מקשר את המצורעים לבין הכיבוש הפרסי.
חוקרים אחרים כמו יעקובי וגבה מכחישים את האותנטיות של הקטע המצוטט אצל יב"מ. הוא טוענים שהטקסט משקף תעמולה אנטי יהודית שהתחברה במאה ה9- לפנה"ס, ורואים כהוכחה לכך את העובדה, שהיסטוריה ודמיון כאן משולבים. הספרות שנכתבה בתקופה הזאת במצרית כולה שילוב של דמיון והיסטוריה. למשל בנבואת הקדר וכו.' מאנטון לא יוצא מן הכלל. בעניין זה הם צודקים שיש דמיון מסוים. היסטוריה ודמיון מעורבים זה בזה אבל זה מאפיין את כל הספרות שנכתבה במאה השלישית במצרים. ערבוב בין מציאות ודמיון נמצא גם בקטע המצוטט אצל יוסף. אם, למשל, אנחנו מחפשים את הזהות ההיסטורית של הדמויות שמופיעות כאן, אנחנו נתקלים בקושי שאי אפשר
להתגבר אליו.
קודם כל, הזהות של הפרעה שמחליט על ענישת הטמאים. מי הוא המלך אמנופיס? יכול להיות כל מיני מלכים. בזמן אמנופיס השלישי היה אדם שנקרא אחר
שנקרא אמנופיס והוא בנו של אפו. יש גם אמנוופיס רביעי. ומה בקשר לגירוש המצוריעם ממצרים?
מנתון- יב"מ כותב שיציאת מצרים התרחשה בימי המלך סתמוסיס. אנחנו יודעים שמלך בשם תות מוסיס באמת היה קיים. יש גם אפשרות שזה מלך אחר שהוא הלך את מצרים למעצמה. עוד אפשרות היא הכוונה למלך אחמוזה הראשון שכבש את העיר אוואריס. מנתון כותב שהמלך המצרי שרודף אחרי היהודים הוא רעמסס, אחד הפרעונים החשובים של מצרים שבנה את העיר פי רעמסס
במקום שהיה אוואריס אחרי הכיבוש של ההיקסוסים. עיר בשם זה גם מוזכרת בפרשה בספר שמות. אין ספק שהיסטוריה ודמיון הם מושלבים ואין אפשרות להגיע לזיהוי היסטורי של הדמויות. אין זה מצביע על חוסר אותנטיות אלא להפך מצביע לכיוון האותנטיות. דוגמא מאלפת הוא הרומן של
ססוסטריס וכאן כל התוכנות מאוחדות האידיאליות של פרעונים אצל אחד שהוא דמיוני. בכל העבודות של מצרים יש אלמנטים של מעל הטבע. בחלום של נקנאבוס למשל יש אלמנט של אלים שמתערבים בתוך המציאות הקיימת. זאת הייתה ספרות עממית למרות שנכתבה ע"י כוהנים בעלת אופי אפוקליפטי (אחרית הימים) שבבו יבוא גיבור מצרי שיבוא ויציל את כבוד מצרים. בקשר לאותנטיות של הקטע של מאנתון ניתן להוסיף שהסיפור של הגירוש של היהודים לא מופיע רק אצל מאנתון אלא
גם אצל הקאטאיוס איש אבדירה.
דמיון ושוני בין העדויות של מאנטון והקאטאיוס (שאלה אפשרית) הדמיון: גם אצל הקאטאיוס הגירוש קשור למגפה ורוב המגורשים ממזוהים עם היהודים
השוני: .. הטון הכללי. הקאטאיוס יווני מתאר את הסיפור מנקודת מבט יוונית. הוא למשל מציין
ש"דעת ההמון" יהא שטענה שהמגפה הייתה רצון האלים כדי להעניש את המצריים.
.9 הזרים ממצרים כוללים גם יוונים, ונאמר בפירוש והמצויינים והפעילים הם היוונים. מאנטון לעומת זאת מאנתון אינו מזכיר את היוונים. בגלל שהמצרים והפירמידות הם נורא עתיקים, גם היוונים אמרו
שהם יצאו ממצרים והם שותפים להישגים של מצרים.
מכאן אפשר להסיק שבמאה ה3- לפנה"ס היו במצרים מסורות ואגדות על גירוש היהודים ממצרים
בהם השתמשו גם הקאטאיוס וגם הקאטיוס.
מקורם של מסורות אלה אנטי יהודיות אולי עוד מימי הפרסים, והתחזקו כאשר התורה תורגמה ליוונית במאה ה3- לפנה"ס. מבחינה כלכלית היהודים קיבלו אצל הפרסים מקום מכובד בחברה וזה
גרם להתנגדות.
מנאסיאס: מאסיה הקטנה במקום שגובל עם הים. מכיוןן הקטע מצוטט אצל יב"מ, הפירוש שיש לנו
למטה הוא של כשר.
