פילוסופים, מצורעים ואוכלי אדם: היהודים בספרות ההלניסטית

נשאלת השאלה מתי היוונים שמו לב בפעם הראשונה לתושבים באזורם, ובייחוד היהודים. באזור החוף  של א"י ישבו הפלישתים והפיניקים ועסקו במסחר. לכן היו יחסים מסחריים בין היוונים לבין תושבי החוף כבר מהמאה ה7- וה8- לפנה"ס. אנחנו יודעים זאת מכיוון שמצאו מוצרים יווניים על חופי א"י בחפירות. זה מראה שהגיעו לכאן בדרך כלשהי. קשרים בין יוונים לבין הפיניקים אכן היו קיימים לפי ההשפעה שיש להם על הסיפורת היוונית. בדוגמאות יש כליי קרמיקה מאתונה ומיוון וגם העתקים

שנעשו בארץ. האיכות של העתקים אחרת (פחות טובה.) עשיית העתקים מעידה על חשיבות הכלים. נמצאו גם מטבעות מאתונה וגם העתקים של המטבעות. אם אנחנו קופצים לתקופה קצת יותר

מאוחרת, לתקופה הפרסית, במאה החמישית לפנה"ס, אנחנו מוצאים שהשליטים הפרסים בארץ, שנקראו "פחה," גם טבעו מטבעות והמטבעות היו קצת בסגנון יווני אם כי הרמה לא טובה. היו דמויות    של חיות ושל אלילים על המטבעות. על המטבעות  שנמצאו בארץ נמצאה הכתוב "יהד"  שם של הפרובינקה יהודה. נמצאו גם כמה מטבעות עם דמויות אליליות. למשל דוגמא של אל על כיסא עם כנפיים. חלק מהשליטים  הפרסיים  היו  יהודים  אז  החוקרים  רואים  בדמויות  האלה  אולי  סוג  של

התבוללות. מכיוון שאין לנו מספיק מידע אנחנו לא יכולים לדעת את זה בוודאות.

יחסים  בין יוון ופלסטין  בתקופה  שלפני הלניסטית משתקפים במידה מסוימת בתנ"ך עצמו: .. האי קפריסין היה חוליה חשובה. שם ,Kittim לכאורה נגזר מקיטיון, נחשב על ידי יהודים כמילה נרדפת

לעולם היווני  והמערב באופן כללי . .9 Yavan  מוזכר על ידי יחזקאל בין המדינות עם קשרי מסחר עם

הערים הפניקיות. .3 הנביא יואל נוזף בערים צור וצידון על שמכרו יהודים ליוונים.

Yavan גם מוזכר על ידי ישעיהו, לקראת הסוף, שבו הוא מדבר על הכינוס של גולים יהודים מכל

ארצות פזוריהם .)66,.2(

הקטע הראשון שבו קיימת התייחסות לתושבי פלשתינה (מהשם פלישתים) מופיע אצל אירודוטוס. הוא כנראה ביקר בעצמו בארץ ואנחנו יודעים זאת כי אנחנו רואים שהוא משווה בין העיר הזאת לבין עיר אחרת, סרדיס. הוא חי במאה החמישית לפנה"ס. יש תמונה של הפסל שלו. נקרא אבי  ההיסטוריה, הוא תיאר בעצם את המלחמה של הפרסים נגד יוון וההיסטוריה שלו היא ההיסטוריה    האמיתית הראשונה. למה אמיתית? כי לפניו גם כתבו אבל הם כתבו בשילוב עם מיתולוגיה. לכן אירודוטוס נחשב  בין  ההיסטוריונים  הראשונים. הוא יווני אך הוא חי באסיה הקטנה (תורכיה של היום.) הוא כתב את ההיסטוריה של מצרים, מרכז התרבות בעולם העתיק, זה משך את תשומת הלב  ולכן הוא כתב עלייה.  בתוך התיאור  בספר  שהוא כותב על מצרים הוא כותב  גם על עמים אחרים   "סורים, פלשתינאים והפיניקים בפלשתינה מודים על כך שהם למדו את מנהג ברית המילה מן המצרים." יכול להיות שבתקופה הזאת לא הבדילו כ"כ בין היהודים לבין הסורים. התדמית הייתה  מטושטשת ואז אנחנו לא יכולים לדעת אם ארודוטוס באמת התכוון ליהודים או לאחרים. כל הקטע שהוא כותב מאוד לא ברור מבחינה היסטורית. הוא מדבר על הכולחים שזה עם באזור תורכיה של

היום והוא רואה דמיון ביניהם לבין המצרים. קטע מס' 3 שהוא המשפט הנ"ל מעיד על כך שבפעם

הראשונה יש תיעוד של מנהג המילה. בתקופה הזאת בוודאות היו יהודים במצרים, על-פי המקורות.

על השם פלשתין- מציין את החלק הדרומי של החוף ושם ישבו הפלישיתים. אם התכוונו בשם הזה גם לאזורים יותר פנימיים אז יכול להיות שהשם מתייחס גם ליהודים אבל אם לא, אנחנו לא יכולים לקבל מסקנה  מוחלטת.  מי הם  הסורים  האלו שחיו בפלשתינה?  האם היו  יהודים או  לא?  הדעות

שונות. בתמונה העליונה יש ד"ר שטרן והוא מקבל את העדות הזאת כנכונה. זוהי עדות של יהודים.

לעומת זאת פרופסור גבה אומר שהיא לא נכונה.

ישנה עדות נוספת מהמאה החמישית לפנה"ס של מישהו בשם קרילוס שהוא מתאר את כל העמים

שיחד  עם  הפרסים בדקו את  יוון ובתיאור שלו  מספר  גם  על עם  שחי בהרים  הסולימים. אומרוס,

שכותב יותר סיפורי פנטזיה, כן דיבר על ההרים האלו.

יוסף בן מתיתיהו עושה קשר בין ירושלים ירוסולימה לבין השם של ההרים והוא חושב שאלו ההרים  שמקיפים  את ירושלים. מצד שני ההרים האלה מופיעים בקונוטציה לגמרי שונה מהמקום שאנחנו יודעים שהיו היהודים. ספק אם העדות שלו נכונה. הוא גם מתאר את היהודים כאנשים לוחמים, עם שיער בתספורת לא רגילה ועטויים בתשמישי סוס מיובשים המסמלים כוחניות. האינטרס של בן

מתיתיהו בכתיבתו הוא להוכיח לקוראים שלו שהעם היהודי הוא עם עתיק ומשמעותו שזהו עם חזק. הוא יכול היה לצטט מהתורה אבל בגלל שזה משהו פנימי של היהודים הוא היה צריך להיאחז במשהו חיצוני ולכן הוא השתמש בקרילוס. הויכוח הזה איזה עם יותר עתיק הוא לא ויכוח שנולד בתקופתו של  יוסף בן מתיתיהו. כבר 944 שנה לפניי כן הויכוח מופיע באגרת אריסטרס שנכתבה במאה השנייה לפנה"ס. נכתבה במצרים ומסופר בה על תרגום התורה ליוונית והאיגרת הזאת מהווה מעין שילוב של רעיונות יהודים עם פילוסופיה יוונית. הוא כותב שגם סופרים יוונים קראו את התורה ובעצם רצו גם לצטט מהתורה אבל מכיוון שהתורה קדושה והם כאילו שתלו אותה ביוונית והפכו את התורה ליצירה

לא קדושה, הסופרים הוצאו להורג.