ריבוד בחברה הישראלית – השסע האתני מזרחים-אשכנזים

.   גורמים למבנה ריבודי על בסיס עדתי:

·   גורמי פתיחה:

o   המהגרים נכנסו למבנה שעוצב על ידי יוצאי אירופה, וחלוקת משאבים

שבוצעה על פי שייכות פוליטית. o   חוסר התאמה בין העיסוקים עמם הגיעו העולים החדשים מאסיה ואפריקה

לבין מבנה העיסוקים שהתקיים בחברה בישראל. אנשים באו מעיסוקים

מסורתיים ולא התאימו לשוק העבודה שדרש עובדים מקצועיים.

o   רמת ההשכלה של יוצאי אסיה-אפריקה הייתה נמוכה יותר מיוצאי אירופה-

אמריקה.

o   משפחות העולים מאסיה-אפריקה היו גדולות יותר לעומת משפחות קטנות

של יוצאי אירופה-אמריקה. כלומר, הצורך להתקיים היה מסובך יותר.

o   קשרים חברתיים – הדומיננטיות הייתה של האשכנזים והם תקשרו ביידיש,

לעומת יוצאי אסיה-אפריקה שלא היו להם קשרים חברתיים או שפה. o   רוב המהגרים מאסיה-אפריקה, בדומה לאירופה-אמריקה, היו חסרי נכסים

כלכליים ותלויים לחלוטין בממסד.

o   מנהיגות: קהילות הגיעו לכאן מאסיה-אפריקה בלי המנהיגים שלהם. הפיזור

שלהם בין קבוצות שבאו מארצות שונות עמם לא היה להם מן המשותף

גרמה להם לחולשה פוליטית.

· תוצאה של מדיניות – אפליה ממוסדת: המנגנונים שקלטו את המהגרים הפעילו באופן ממוסד סוגים שונים של אפליה כלפי המהגרים החדשים במובן של העדפה ברורה ליוצאי אירופה-אמריקה לעומת אסיה ואפריקה. האפליה המוסדית הייתה

מאוד בולטת בשנות ה,50-60-70- אבל היא הלכה ונחלשה עם הזמן. כדי להבין את

האפליה המוסדית צריך לדבר על כמה גורמים שתרמו לה:

o  מדיניות פיזור אוכלוסין: עם הקמת המדינה, התחילה הגירה המונית מ48-

ועד 52 שנקלטה בעיקר במרכז הארץ ויושבה בעיקר בבתים של האוכלוסייה הערבית שברחה/גורשה. כשמסתכלים על ההגירה הזו רואים שמחציתה הייתה מאירופה ומחציתה ממדינות מסוימות במזרח התיכון: עיראק, תימן ולוב. חוסר היכולת להתמודד עם הכמות העצומה של המהגרים הביאה להפסקת ההגירה עד ,54 אז ההגירה הגיעה בעיקר מצפון אפריקה ובהמשך מפולין ורומניה. היא נקלטה עם הרעיון של פיזור האוכלוסין – המדינה כבשה שטחים ואזורים חדשים שצריך ליישב באנשים, ולכן מי שמגיע מ54- ואילך מרוכז בפריפריה של מדינת ישראל. מפעילים מערכת שלמה של סנקציותשנועדה לעודד אנשים לא לעזוב את הפריפריה. יש פה מדיניות של פיזור אוכלוסין שלא הייתה מכוונת למזרחים. המנגנון המדינתי יצר מצב של תלות של העולים החדשים במנגנונים הקולטים אותם, תלות שהיה בה מן סוג של עסקה – אתם תישארו בפריפריה ותצביעו מפא״י ובתמורה אנחנו נספק או

לא נספק לכם שירותים מסוימים )דיור, חינוך, תעסוקה.( o   שימור ההגמוניה של מפא״י: האינטרס של מפא״י היה לשמור על הכוח

שלה כמפלגה דומיננטית, ולכן הפעילו מנגנונים שלמים של קליטה

ביורוקרטית שיוצרת תלות של המהגרים בקולטים והיא נמשכה למעשה עד

.1977 רק הבחירות של 77 הביאו את סוף התלות במנגנונים הקולטים. o  תפישות תרבותיות – שרשראות מזרוח: מדיניות הקליטה סברה שמדובר

בעולים החדשים שהגיעו מ54- ואילך במונחים של כוח אדם באיכות נמוכה,

פרימיטיביים, בעלי מנטליות נחשלת, שיש צורך לתרבת אותם, לטפח אותם ולהפוך אותם לבעלי תרבות כמו זו שהתגבשה בתקופה היישובית. ההסבר של עזיזה כזום הוא שרשראות מזרוח – טיעון שמבוסס קונספטואלית על מודל של אדוארד סעיד על אוריינטליזם. כיצד המערב מתייחס למזרח או לאנשים שאינם מערביים. המזרוח הוא תהליך שבו קבוצה אחת משתמשת

בדיכוטומיה של מזרח מערב כדי להציג קבוצה אחרת כנחותה. התפישה הזו לא רק הופעלה כלפי המזרחים – יהודי גרמניה הפעילו שרשראות מזרוח כלפי יהודי פולין. הטענה שלה היא שהיהודים שקלטו את ההגירה ורובם באו ממזרח אירופה הפעילו את ההיגיון הזה כלפי המהגרים מהמזרח התיכון, משום שבמידה רבה המהגרים מאסיה ואפריקה איימו על ההגמוניה של הקבוצות הדומיננטיות. כלומר, השיח הזה של מודרני/לא מודרני – היה חלק מתוך מערכת מנגנונים שהופעלה כדי לשמר את עמדות היתרון של הקבוצות הדומיננטיות ביישוב היהודי. בעיקר, המנגנונים של המזרוח

הופעלו בצורה בולטת כלפי הדור הצעיר – אנשים שנולדו בישראל או עלו בגיל צעיר והמסרים במערכת החינוך היו שצריך להתבייש בתרבות של

ההורים ולהתכחש אליה, ולאמץ את התרבות הצברית שהלכה ונוצרה.

התפישות התרבותיות האלה שירתו תפקיד מרכזי באפליה המוסדית.