ריבוד בחברה הישראלית – השסע האתני מזרחים-אשכנזים

הבדלים תרבותיים: החברה בישראל מורכבת מקבוצות שונות עם תרבויות שונות.

מדיניות ״כור ההיתוך״ שהופעלה בשנות ה50- שאפה ופעלה כדי להביא להטמעה

של המהגרים השונים בתוך דגם תרבותי אחיד שנוצר בתקופה הטרום מדינתית. אחת הטענות הנפוצות בשיח בישראל היא שלצד ההתגבשות של המזרחים והאשכנזים כקבוצות מובחנות מבחינה ריבודית, אנו עדים להתגבשות של קבוצות מובחנות מבחינה תרבותית. בדומה לסמי סמוחה, לפי דני קשה לדבר על תרבות מזרחית ולהגדיר אותה – ואפשר לדבר רק על תרבויות משנה. קשה להצביע על תרבות מזרחית אחת. עדיין, למרות שקשה לדבר במונחים של תרבות מזרחית לעומת תרבות אשכנזית, קיימים הבדלים בצריכה תרבותית שקשורים יותר למעמד  מאשר לאתניות. ברגע שבודקים את הצריכה התרבותית, רואים שהצריכה של מזרחים דומה לשל אשכנזים בני אותו מעמד. מה שמפריד זו לא האתניות אלא המעמד. יש הבדלים תרבותיים אבל אי אפשר לדבר על הבדלים של תרבות

אשכנזית מול תרבות מזרחית, זה יותר הבדל מעמדי מאשר אתני.

.4 עתיד השסע העדתי:

ככל שעובר הזמן, הרבה יותר קשה למדוד את הפערים העדתיים, כי הלמ״ס לא אוספת

נתונים על דור שלישי ואילך. כדי לראות את ההשפעות של המוצא האתני – ויש השפעות – צריך לעשות מחקרים הרבה יותר מסובכים. יש פער גדול בין השיח הציבורי שטוען לקיומם של פערים לבין הנתונים, שמראים על שינויים גדולים ועם חוסר יכולת לבחון את הפערים בין הקבוצות בגלל שיש פחות ופחות נתונים נגישים. בשנים הקרובות יהיה יותר מסובך

להציג בצורה שיטתית את ההבדלים בין שתי הקבוצות, נדבר יותר על מעמד ופחות על

אתניות. השיח הציבורי מתקיים בלי קשר ליכולת להצביע על הבדלים כי הוא שיח רגשי,

שלא תמיד מבוסס אמפירית.

מאמרים: תרבות מערבית, תיוג אתני וסגירות חברתית: הרקע לאי השוויון האתני בישראל \ עזיזה כזום טענה מרכזית: אי-השוויון האתני בישראל ניתן לתיאור כהמשכו של דפוס היסטורי של אוריינטליזציה

והתמערבות. הדפוס ההיסטורי שבמסגרתו כל פעם קבוצה אחרת מסווגת כמזרחית וכנחותה, הקבוצה תנסה להתמערב כדי לשפר את עצמה ובכך היא מאמצת את הסטיגמה, ועושה זאת

לקבוצה אחרת.

מושגים מרכזיים: שרשראות מזרוח– אילו קבוצות עברו את התהליך? )מערב אירופה מול החרדים, החרדים ממערב

אירופה על יהודי מזרח אירופה, יהודי מזרח אירופה על המזרחים בארץ, המזרחים על הערבים.(

אוריינטליזם: המערב תופס את עצמו כבעל עוצמה ועליונות דרך הגדרת האחר כנחות.

תיוג: הפנמת הסטיגמה של הנחיתות והמזרוח.

לשאלת המעמד הבינוני–המזרחי בישראל \ ניסים ליאון ואורי כהן טענה מרכזית: קבוצה חדשה התבססה בישראל לאחר 1977 – ״המעמד הבינוני-מזרחי״. מעמד זה מגשר בין המעמדות השונים, מצמצם את הקונפליקט האתני ומונע אקלים חברתי של מלחמת תרבות. החוקרים מציעים לחקור את החברה בישראל דרך השסע העדתי, ומערערים על הגישה

המעמדית בטענה שמעמד אינו רק כלכלי, אלא כולל גם רעיונות, אינטרסים וסגנונות חיים.

מושגים מרכזיים: אופק מעמדי: האמונה כי המעבר של הפרולטריון המזרחי למעמד בינוני אינו חסום ומוביליות היא

דבר אפשרי. אופק גיאוגרפי: יש התיישבות בערים הגדולות לצד המעמד הבינוני האשכנזי, לצד יצירת מרחבים חדשים. בעבר הייתה הפרדה גיאוגרפית בין אשכנזים למזרחים, אך כיום המזרחים לא חיים רק

בפריפריות ובעיירות הפיתוח אלא צומחות שכונות חדשות בעלות נוכחות בולטת של מזרחים.

אופק השכלתי: התחילו להיפתח מכללות בפריפריה בהן קל יותר להתקבל וכך ההשכלה הגבוהה

הופכת נגישה למעמד הבינוני.

אבל אני לא רוצה לעצמי זהות אתנית \ אורנה ששון לוי מטרת המאמר: במאמר בוחנת ששון-לוי את המשמעויות העכשוויות של אשכנזיות דרך ניתוח השיחהאתני של אשכנזים. היא מבחינה בין הקטגוריה ״אשכנזים״, שמגדירה מוצא, לבין קטגוריית

האשכנזיות שהינה נוזלית ומתייחסת לתרבות. טענה מרכזית: אשכנזיות נתפשת כקבוצה נטולת אתניות המייצגת את הקולקטיב הישראלי, וכדילשמר את מעמדם המועדף אשכנזים רבים משתמשים בשיח אתני כפול: אחד המסמן גבולות אתניים, והשני המוחק או מטשטש אותם. היא מראה את פרקטיקות הסימון והטשטוש דרך שלוש קטגוריות: סימון צבע העור, סימון הבדלים תרבותיים ומעמדיים )האשכנזי כנטול תרבות והמזרחי כבעל תרבות פרטיקולרית( וסימון של מבנה אתני )התנערות מהטענה שקיים אי-שוויון בין מזרחים

לאשכנזים.(