ריבוד בחברה הישראלית – השסע האתני מזרחים-אשכנזים

השסע האתני בקרב יהודים

ממדים מרכזיים בניתוח:

א.  הגדרת האוכלוסייה:

·   הגדרה ״אובייקטיבית״: אסיה–אפריקה – אירופה–אמריקה.

הגדרה שנוצרה על ידי רשויות המדינה, הלמ״ס ומשרדים ממשלתיים. ההגדרה מלמדת על התפישות של הקולטים – הייתה הנחה שיש דמיון תרבותי בין העולים שהגיעו מאירופה בינם לבין עצמם ודמיון תרבותי בין האנשים שהגיעו מאסיה

ואפריקה – ובין שתי הקבוצות הללו יש שוני. הקטגוריות האלה מאפשרות ניהול של האוכלוסייה. יש הנחה של הממיינים שיש הבדלים בין אנשים שבאו מאסיה-אפריקה

לבין האנשים שבאו מאירופה-אמריקה שקשורים במודרניזציה. למרות שהיו הבדלים בתוך אירופה ובתוך אסיה-אפריקה )נגיד, פולין עברו מודרניזציה יותר מאוחר מאנגליה,( הכניסו את כולם לקטגוריות האלה. משתמשים בהגדרות האלה באופן נפוץ, ובדרך כלל הגופים המדינתיים ומחקרים משתמשים בהגדרה הזו. הבעיה

בהגדרה הזו – אין הלימה בין החלוקה הגיאוגרפית לפי יבשות מוצא לבין תרבות. למשל, יוון ובולגריה הן בתוך אירופה-אמריקה – אבל מבחינה תרבותית אנשים שבאו מיוון ובולגריה הם לא אשכנזים. בעיה נוספת שמחמירה כל הזמן – מה עושים עם ילידי ישראל? מה עושים עם אנשים שההורים שלהם נולדו בישראל? ההנחההיא שלאנשים אין אתניות, אבל כל מחקר סוציולוגי אומר שזה שלא ניתן למיין לא אומר שהאתניות נעלמה. ב2016- כמעט חצי מהאוכלוסייה היהודית הם ילידי ישראל – ״אין להם אתניות״. זה דיי ברור שהאתניות לא נעלמה, אבל ההגדרות האלה לא

יכולות להילקח בחשבון. יש מחקרים שמנסים לזהות את האתניות גם בדור שלישי.

· הגדרה ״סובייקטיבית״: מזרחים – אשכנזים. עד שנות ה70- לא השתמשו בהגדרה הזו והיה נהוג להשתמש בהגדרות לפי ארצות מוצא, ובאמצע שנות ה70- ההגדרה הזו התחילה להיות נפוצה. היא קשורה בצמצום

ההבדלים בין יוצאי ארצות מקטגוריות שונות. כלומר, ההבדלים בתחום הריבוד )השכלה, הכנסה, רמת חיים( בין יוצאי אסיה ואפריקה הלכו והצטמצמו. ההבדלים בין יוצאי אירופה הלכו והצטמצמו. קיבלנו עד אמצע שנות ה80- שתי קבוצות שונות מבחינת המיקום הריבודי ולכן השיח הציבורי התחיל להשתמש בקטגוריות של

״מזרחים״ מול ״אשכנזים״. המהפך של 77 תרם מאוד לשימוש בקטגוריות האלו. צריך להבין שהקטגוריה הזו נולדה במציאות הישראלית, והיא חלק מהתהליך של היווצרות חברה בישראל. אתה לא יכול להשתמש בקטגוריה הזו כדי לדבר על יהודים שהיגרו ממרוקו לצרפת – זה רלוונטי רק למציאות בישראל. זה קשור לחפיפה שנוצרה בין עדה למעמד. עד אמצע שנות ה80- נוצרה חפיפה בין המיקום הריבודי לאתניות – מזרחים מיקום ריבודי נמוך ואשכנזים מיקום גבוה. למרות שההגדרה הזו מקובלת ומאוד נפוצה, גם בה יש בעייתיות – מה עושים עם אנשים ששייכים לשתי הקבוצות? 30% מהנישואין בישראל הם בין-עדתיים. לפי ההגדרה הזו, יש קבוצה לא מבוטלת של אנשים שהם לא מזרחים ולא אשכנזים, או גם

מזרחים וגם אשכנזים. כלומר, ההגדרה מתעלמת מנישואים בין-עדתיים ומהתוצאות

שלהם. למרות זאת, עדיין ההגדרה הזו היא מאוד נפוצה.

ב. גודל האוכלוסייה: מזרחים – ממיעוט קטן למיעוט בולט.

לפי נתונים מ,2013- יש 23% מזרחים, 20% אשכנזים ו41%- ישראלים 14%) רוסים ו2%- אתיופים.( אם נסתכל מיהם ה41%- האלה אפשר לראות שיש בתוכם חצי אשכנזים וחצי

מזרחים אם מסתכלים על הסבא. אפשר לזהות תהליך שבו החברה בישראל לאורך זמן, הלך וגדל חלקם של המזרחים יוצאי אסיה ואפריקה. במפקד הראשון שעשו בישראל ב49-

האוכלוסייה היו 80% ממוצא אשכנזי ו20%- ממוצא מזרחי. אם נלך לאמצע שנות ה,70- המזרחים היו קצת פחות מחצי מהאוכלוסייה. מאז, חלקם של המזרחים באוכלוסייה הולך וקטן – בגלל ההגירה שמגיעה לישראל. רוב המהגרים מאז שנות ה70- לא מגיעים מאסיה

ואפריקה. המזרחים היו מיעוט קטן, הפכו למיעוט בולט אבל אף פעם לא היו רוב בחברה.