מדידה של הקבוצות השונות: גודל הקבוצות תלוי בקריטריונים
· הגדרה עצמית: מכון גוטמן/למ״ס: סקרים ומחקרים שואלים אנשים איפה הם
נמצאים על הרצף הזה. מכון גוטמן הוא מכון מחקר חברתי שקיים מאז שנות ה,50- והוא עורך סקרים חברתיים שונים. הם נותנים שאלה סדורה ואתה צריך להגדיר למה אתה הכי קרוב. לפי המחקר שלהם, לאורך הזמן רואים שב1990- 3% הגדירו את עצמם כחרדים וב2009- זה עלה ל.7%- רואים גידול בקבוצות מסוימות וקיטון בקבוצות אחרות. אם מכון גוטמן עושה סקר על 1200 אנשים בדר״כ, הלמ״ס עושים
סקרים על כ7,000- איש. במשך הזמן הבינו שהמסורתיים זו קבוצה מאוד מגוונת, והתחילו לחלק את זה בין מסורתי דתי למסורתי לא דתי. רואים גידול במספר
החרדים, יציבות במספר הדתיים, המסורתיים ביחד נמצאים בירידה מסוימת והלא- דתי יציב. זה קצת שונה מהסקר של מכון גוטמן אבל דיי דומה. לפי סקר מכון פיו )מכון אמריקאי שעושה סקרי דעת קהל בכל העולם,( אחוז החילונים הוא הרבה יותר גבוה – ,49% המסורתיים הם .29% כלומר, סקרים שונים מראים לנו תוצאות דומות
או שונות וגם שינויים לאורך זמן.
· התנהגות בפועל – מכון גוטמן: הדת היא מערכת של טקסים, של התנהגויות בפועל שיכול להיות שילמדו אותנו הרבה יותר טוב מי שייך לכל אחת מהקבוצות. יש מחקרים שונים, אפשר לשאול את אנשים כמה מהם הולכים יום יום להתפלל בבית
הכנסת. לפי הנתונים האלה, 23% מהיהודים הם דתיים, ו25%- מהם מסורתיים. מה שמעניין כאן זה הפער בין מספר האנשים שמגדירים עצמם דתיים לבין
הפרקטיקה של הדתיות. אם נסתכל על סקר מכון פיו, כשבודקים התנהגות בפועל רואים פערים מאוד גדולים בין מה שאנשים מצהירים על עצמם לבין מה שהם עושים
בפועל.
· מספר תלמידים בבתי ספר: לפי קנה המידה הזה, אפשר להגיד שרוב הציבור
בישראל לא דתי אבל זה קרוב למחצית. מ53-4- עד ,2014 ניתן לראות שמערכת
החינוך הממלכתי הולכת וקטנה – מ70% ל.52% גם יש ירידה בחינוך הממלכתי- דתי, מ24%- ל.19%- מצד שלישי, יש גידול עצום במספר התלמידים שלומדים בבתי ספר חרדים, שמשקף את הגידול של החברה החרדית. מ7%- בשנות ה50-
לכמעט 30% כיום. הרבה מאוד מהשיח בחברה הישראלית כולל החלטות פוליטיות מתייחס לתהליך הזה של התעצמות החברה החרדים, ולשאלה מה יקרה בחברה בישראל כשהחרדים יהיו חלק גדול יותר בחברה. על פי השנתון של החברה החרדית שפורסם לא מזמן, הגידול של החברה החרדית נבלם ולא ממשיך לגדול. אחת
הטענות היא שהאטרקטיביות של בתי הספר החרדים שהייתה מאוד גדולה כלפי קבוצות מסוימות הולכת וקטנה )למשל, ארוחת צהריים, לימודים עד שעות מאוחרות – זה משך הרבה מאוד הורים משכבות נמוכות.( לא פחות חשוב, הדמוגרפיה מראה שמתחיל תהליך של צמצום במספר הילדים של נשים חרדיות. אם בשנות ה50-
נשים חרדיות אשכנזיות ילדו בדומה מאוד לחילוניות וזה הלך וגדל בצורה דרמטית –
ככל שהתהליכים של השינוי בחברה החרדית מתעצמים יש ירידה במספר הילדים.
לראשונה רואים גידול בחינוך הממלכתי וגם בממלכתי דתי.
· הצבעה פוליטית: ההגדרה הכי פחות טובה כי הרבה אנשים לא דתיים מצביעים
לש״ס ואנשים דתיים מצביעים למפלגות לא דתיות וחרדיות. ההישג הגדול ביותר של המפלגות הדתיות הייתה בכנסת הקודמת – 30 מנדטים. בכנסת הנוכחית הם ירדו
ל21- מנדטים.
· ביקורת – חילוניות מוגדרת על פי דתיות: פרופ' ברוך קימרלינג טען שלמעשה
הגישה הזו, שמייצגת את הניסיון לבדוק את הקבוצות השונות על הרצף, יש בה
בעייתיות. לטענתו, אם מסתכלים על החברה בישראל רואים שמדובר בשלוש תת-
תרבויות שמובחנות זו מזו. תת-תרבות אחת חילונית, אחת דתית ואחת מסורתית. לדבריו, אנחנו יכולים לראות שלמרות הגוונים השונים, בכל תת-תרבות יש הבדלים מאוד מהותיים בדרך ראיית העולם ולכן צריך לדבר על שתי תת-תרבויות – דתיים וחילוניים. הרבה מאוד חוקרים טוענים שלטעון שיש שתי תתי-תרבויות זו התעלמות מהגיוון בתוך הקבוצות ובין הקבוצות, והתעלמות דיי גדולה מהקבוצה של
המסורתיים. ההנחה היא שהמסורתיים זה משהו זמני הקשור למורדניזציה ומתאר בעיקר אנשים מאסיה-אפריקה. מנגד, יותר ויותר חוקרים טוענים שמדובר בקטגוריה בעלת משמעות מאוד גדולה – תת-תרבות חברתית אחרת שלא מבוססת על ההנגדה שבין דת למודרניות, אלא מנסה לשלב גם דתיות וגם חילוניות. הניסיון המתמשך להתעלם מהקבוצה הזו הוא טעות כי עובדה שגם אחרי 70 שנה עדיין
קבוצות גדולות מאוד מגדירות עצמם כמסורתיות ואין להם שום בעיה להגדיר את
עצמם כאנשים מסורתיים ולנסוע בשבת. זו תופעה שורשית וחזקה ולא נעלמת. חלק גדול מהבעיה של הדיון על המדידה הוא שחילוניות תמיד מוגדרת כתמונת ראי של דתיות. אתה מגדיר את החילוני על פי התנהגויות שמקובלות בקרב דתיים. יכול להיות שצריך לחפש קריטריונים אחרים. רוב המחקר שבוי בתוך התפישה שחילוני זה ניגודו של דתי. לסיכום, דיי ברור שאין הסכמה על הקריטריונים להגדרת הקבוצות, ולכן אין הסכמה על הגודל של הקבוצות ואי-אפשר להתייחס לחילוניות
כתמונת ראי של הדתיות אלא צריך לחפש דרכים אחרות.