כדאי לדעת

האנטישמיות הגזענית )ולא המודרנית( יש בה מושג מפתח – מלחמת הקיום. יש מלחמה בין היהדות לגרמניות )אריות.( כלומר יש כאן מאבק קיומי בין שני גזעים,

הממשל האמריקאי כמעט ולא זז מהתרת מכסות מגבילות למהגרים, זאת מכמה סיבות: א. המשבר הכלכלי – איגודים מקצועיים שיצאו כנגד ההגירה. ב.  אנטישמיות. ג. "לובי

משאל על עתיד יהודי גרמניה – התגובות הליברליות: – יו"ר ההתאחדות היהדות הליברלית בגרמניה – שטרן בגרמניה יש שני סוגים יהודים: א. היהודים הגרמנים שקיבלו

תעודות – תגובת היהודים סביב יום החרם "גבולות החרם" הליברלים של יהודי גרמניה ומייצג את רוב יהודי גרמניה. אנו חלק אינטגרלי מהעם הגרמני ועקרון הגזע

התעודה הזו שדנו בה היא תעודה מכריעה בתולדות הפתרון הסופי, שבה גרינג, אחראי על הכנת גרמניה לתכנית ארבע השנים, מביא לנו לידע כי היטלר עשה

הכניסה לאוסטריה הייתה בלאגן גדול, ניצל זאת האס אס ומנהיגיו היידריך והימלר, תפסו את הדומיננטיות בעיר וינה הוא לוקח את הבכורה. לאס אס יש כבר

יש לפגוע ביהודים בכמה דרכים: כלכלית הפגיעה הכלכלית ביהודים לא ממש מתרחשת מה שכן, היהודים גם עדיין חשובים לכלכלה היהודית. ע"פ שאחט, שהוא שר האוצר

אביו של מאיר בוזגלו, רבי דוד בוזגלו. היה פייטן מבית שאן, מהפריפריה מהדור הראשון. הדור הראשון מהפריפריה פחות התמודד עם קיפוח ולכן היה יכול להצליח.

שאלות המזרחים בישראל איננה עומדת בפני עצמה, היא חלק ממסגרת כוללת של המערב וההבחנה של היהודים במערב. שאלת המזרח שקיבלה את האפיון שלה מאדוארד סעיד

אוריינטליזם כנושא, לא עומד בפני עצמו, הוא תמיד קשור לנושאים אחרים. כשהאוריינטליזם עומד בפני עצמו הוא נשאר ברובד של מוצא וצבע עור. כשהוא נכנס להיבטים

עזיזה כזום מדברת על אוריינטליזם שנוצר מ"שרשרת מזרוח"/"שרשרת מערוב" – כל אחד נעשה מערבי על חשבון השני. כל אחד בשרשרת חייב להגדיר את עצמו כמערבי

לכאורה בעולם המודרני הדמויות הללו לא רלוונטיות. הבעיות והמתח נובעים מכך שלא מדברים על מסגרות מנותקות אלא על מסגרות משותפות. מי שחושב על שיתופי פעולה

מאמרו של יעקב שביט "האם ליהודים יש דמיון" מדבר על ההבדלים בין ארים לשמים בהקשר של מזרח ומערב. בעולם המודרני, החי בדיכוטומיות הללו יש ביקורת

המושג "התמערבות" הוא מושג של כפייה. יש התמערבות שהיא חלק מאימוץ תרבותי. יש רגע בו המערב מזהה את עצמו לחלוטין עם מודרניות (סעיד מציין את

רבי בנימין (יהושע פרלמן) היה יהודי שומר מצוות מאנשי העלייה השנייה, היחידי שגילה עניין ביישוב הספרדי בישראל. היחיד שסבר כי היישוב היהודי הספרדי צריך להוביל

שלילת הגלות היה מושג מכונן של התודעה הציונית. הטענה הייתה ששלילת הגלות היא בין היתר, שלילת כל מה שמוגדר כמזרחי. זה מה מאפשר לנו לראות

מהו היחס לערבים בארץ ומהו היחס ליהודים מזרחים? יש לציין שהקטגוריה "מזרחים" היא קטגוריה משתנה עם לא מעט שמות (ספרדים/יהודים ערבים וכד'). בראשית הציונות, היא

אלה שוחט ושאלת האוריינטליזם והיהודים בישראל ובהקשר הרחב המערב מגדיר את עצמו בניגוד למזרח כמתקדם ונאור יותר ממנו. ניגוד נוסף הוא הניגוד של חילוני-דתי. חילוני

אוריינטליזם הוא קודם כל שיח. מגוון הביטויים בהם מופיע היחס מערב-מזרח כיחס מכונן. המזרח כמו שאנחנו מבינים אותו הרבה פעמים הוא יצירה של המערב. המערב

–יהודים-נוצרים, מזרח-מערב אחד הדברים שאנחנו עוסקים בו במחקר היסטורי הוא לחפש את נקודות העיוורון- לזאת אנחנו מדברים בהקשר של מיעוט מזרחים באקדמיה. חשוב לעסוק בכך

המושג "אוריינטליזם" זוכה ב-40 השנים האחרונות לדיון עצום. במשמעותו הנוכחית הוא נקבע על ידי אדוארד סעיד, הפלסטיני- אמריקאי, בספר שראה אור בשלהי שנות ה-70, "אוריינטליזם".

קריאת העדות- בנוגע ליהודה, על גבול החיצוני לכיוון קסיוס בדרום, הם מאוכלסים ע"י האדומים וע"י האגם. האדומים הם נבטים אבל בגלל מרידה הם גורשו מהמקום

עדותו של סטראבוס מנאתון בא ממצרים ממציאות בוערת בקשר ליחסים בין היהודים לבין התושבים המקומיים. ואילו סטראבוס כותב במאה הראשונה לפני הספירה. נולד באסיה הקטנה,

פוסידיניוס- יליד העיר אפאמאה שבסוריה. חי אחריי תקופת החשמונאים- לאחר המרד, החשמונאים הגדילו את המדינה שלהם, נלחמו נגד העמים ושרפו את המקדשים שלהם. יודעים מעט

עלילת הדם על היהודים עלילת הדם הראשונה מופיעה אצל יב"מ שהוא מצא אצל אפיון. אפיון הוא איש תרבות שעסק בדקדוק, ספרות עתיקה. הוא מפורסם, מגיע

בר כוכבא חושב שהמטרה הראשונית של כתיבת העלילה היא באמת להראות את עליונות האדומים על היהודים הטיפשים. לעומת זאת, למניאנס לא הייתה כוונת זדון אלא

המיתוס שהיהודים עובדים לראש חמור  לפי יב"מ העלילה הזאת הייתתה  בעלת אופי משפיל מאוד והוא משווה את ההשפלה הזאת לעוד שתי עלילות שהתחברו נגד היהודים

יויוט מקשר את המצורעים לבין הכיבוש הפרסי. חוקרים אחרים כמו יעקובי וגבה מכחישים את האותנטיות של הקטע המצוטט אצל יב"מ. הוא טוענים שהטקסט משקף תעמולה

הקטע שקראנו נכתב במצרים במאה השלישית לפנה"ס ובאותה תקופה תורגמה התורה ליוונית במצרים. לכן, היה זה טבעי שתרגום זה, שעוסק בירידת היהודים במצרים ובשהותם במצרים,

"הרומן של ססוסטריז" – היו כמה פרעונים שקראו להם באותו שם, אבל בעצם כל השליטים האלו בעבודה האת התקבצו לאדם אחד שהפך להיות גיבור אגדי

המצרים והחוק התלמי: ההתייחסות ליהודים וליהדות בכתבים שנכתבו במצרים, בתקופה המאה השלישי לפני הספירה. חייבים להתייחס לספרות שנכתבה במצרים לאו דווקא בקשר ליהודים. תלמי: הצאצאים

עוד נימוק נגד האותנטיות של הקטע- יוסף נותן במקום אחר רשימה של כל הכוהנים הגדולים וחזקיה      לא נמצא שם. יש אפשרות שהמילה שהוא מתרגם ארכי

עדותו של הקטאיוס אצל יוסף בן מתתיהו ואצל דיאודורוס, האם הטון זה אותו טון? האם ההתיחסות היא דומה בשני המקרים או שהיא שונה? אצל דיאודורוס

תאופרסטוס עוסק בנושא כללי: מהי צורת הפולחן הטובה ביותר? הוא מבדיל בין שתי תקופות- השלב הראשון של האנושות והשלב השני. ..   בשלב הראשון הוא טוען

התקופה ההלניסטית העניין בעמים מזרחיים התחיל עוד לפני התקופה של אלכסנדר. סוף המאה הרביעית לפנה"ס. אנחנו מוצאים טענה  להתחלה של התרבות  מחוץ  ליוון- מזרחית  או 

חברתית- כל החיילים של אלכסנדר שמפוזרים בכל העולם מקימים משפחות. כעת יש שילוב של יוונים עם אחרים. מבחינה חברתית יש חידוש משמעותי בתקופה זו. כלכלית-

מאורעות היסטוריים בארץ בימי אלכסנדר: א.  הכרה בזכות לחיות ע"פ חוקי האבות- למשל, חוק השמיטה. כל שנה שביעית, קיבלו פטור ממסים. ב.  בנייין המקדש השומרוני-

אלכסנדר הגדול ותחילתה של התקופה ההלניסטית השם אלכסנדרוס נגזר מהפועל אלקסו=מגן ומהשם עצם אנר\אנדרוס= איש. המשמעות: מגן האנשים אלכסנדרוס היה יחסית טוב ליהודים ולכן באזור

חשיבות ההכרה ביהודים אצל היוונים בפולמוס בין היוונים ליהודים בזמנו של בן מתיתיהו ולפני כן: ליהודים היה כל אינטרס למצוא זכר של מודעות לקיום שלהם

נשאלת השאלה מתי היוונים שמו לב בפעם הראשונה לתושבים באזורם, ובייחוד היהודים. באזור החוף  של א"י ישבו הפלישתים והפיניקים ועסקו במסחר. לכן היו יחסים מסחריים

מה המקום של המדינה עצמה בכלכלה בישראל? אפשר לטעון שמאז שנות ה,80- המדינה בישראל נסוגה מהפעילות הכלכלית והיא פחות מעורבת בכלכלה. אבל זה לא הדבר

סכסוך,מלחמה, צבא שינויים פנימיים בחברה בישראלית: o   המאבק על הזהות הקולקטיבית: יש מאבק נמשך על מהי הישראליות ואיך מגדירים אותה. זה מאבק שמתנהל בזירות שונות,

סכסוך, מלחמה וצבא א. שאלות מרכזיות בספרות על יחסי צבא-חברה: ·   גישת יחסי צבא–חברה – הורוביץ וליסק: בין המערכת הצבאית לפוליטית התפתחו יחסי גומלין על

.7 סוגיית הזהות: א. בקרב המיעוט: ישראליזציה-פלסטינזציה ·   מערכות זהות: o   הזהות הלאומית – זהות שקשורה לטריטוריה לאומית )מצרית, ירדנית, איראנית, לבנונית ופלסטינית.( o   זהות

.  פערים כלכליים: ·   הכנסה – פערים ניכרים: במהלך השנים הפערים העצומים בהכנסות הלכו והצטמצמו אבל גם כיום קיימים פערים גדולים – פא״י מרוויח 67%

4 הפרדה: א. הפרדה תרבותית: ישנן שתי קבוצות לאומיות עם מאפיינים לאומיים שונים – היסטוריה, דתיות, לאומיות וכו.' אבל לאורך השנים אפשר לזהות בתחום של

1הערות מוקדמות: א. השסע החריף ביותר בחברה הישראלית: זה שסע שחריפותו באה לידי ביטוי בכך שיש לו בסיסיים לאומיים, ריבודיים, חברתיים ופוליטיים. מקורות השסע הם